אדם חי רק פעם אחת.
אבל נולד פעמים רבות. בכל מבט תמים של אהבה ללא תנאי. בכל עת בה זוכה להעניק, לשנות במגע ידיו נתיב חיים אחר. כשרעיון חדש נברא במוחו ונגלה אל העולם יש מאין. כשהוא סולח בלב שלם. כשהוא מוצא עצמו בתוך אהבה, והיא בתוכו. כשהוא מתעורר בבוקר לצליל חיוך של הגשמה. כשהוא שר בקול צלול בפני אחרים. כשהוא שומר חלק מחלומותיו לזמן עירנות. כשהוא עושה בלא בתמורה.
אדם חי רק פעם אחת.
אבל הולך לעולמו פעמים רבות. כשנשבר לבו. כשהופכות עיניו יבשות. כשנתפס הוא בשקר ואינו מצליח להיחלץ. כשנודד הוא במדבר ומצפנו סדוק ותקול. כשנשימתו מבקשת להימלט מרוב תעוקתה. כשהאדמה נפערת תחתיו והוא נכון להיפער בה. כשבודד הוא. כשיבש מעיין חלומותיו. כשהוא עושה בלא תכלית.
ואני, נקברתי כבר פעמים רבות. בלילות סופה בהם כבו לי מאורות הדרך ואבדה לי הדרך הבייתה בעודי ספוג דמעות ורחמים. ובכל זאת קרבו אנשים אליי, מוכרים וזרים, שבראו אותי מחדש, הדליקו אור בחלונם. ובזכותם נמשכה לי הדרך. נמשך מעגל החיים.
אדם חי רק פעם אחת.
לא כפי שתוכנן ונשאף.
והוא מת ונולד לסירוגין.
אך יוסיף ללכת כל עוד יאמין
שאיפשהוא ביום הסגריר הזה
מישהו, משהו, מחכים
מתים שיבוא,
שיוולד איתם שוב.
אדם חי רק פעם אחת, אך על פני חיים רבים.
השבמחק