יום שישי, 31 ביולי 2015

מילה טובה

אחד מרגעי השפל שלי בשירות הצבאי התרחש בערב קיצי אחד בבית פרטי בהרצליה. ערכנו מסיבת פרידה מאחת החיילות וציינו זאת בארוחה וברכות. את החגיגה קטע במפתיע מי שהיה המפקד שלי באותם הימים. "לא מבין בשביל מה צריך את מילות החנופה האלה", קבע, ולמול פנים נדהמות הנחה אותנו לעבור הלאה. כשנשמעו מילות מחאה בקרב החיילים הבהיר שזה פשוט לא מעניין אותו.

ברור היה לכולנו, באותו הערב ומחוצה לו, שאותו האיש לא ראוי להיות מפקד. גם האנשים שמינו אותו הבינו זאת. אך מסיבה לא ברורה העדיפו להתפשר ולוותר. הרי לא נמדדים בצבא על הסעיפים האלה. ובעצם, אף פעם לא היה ברור על מה כן נמדדים.

אבל דווקא הימים החשוכים ההם נטעו בי את ההחלטה הנחושה להפוך בעצמי למפקד ביום מן הימים. כדי לעשות אחרת.

רגע לפני שאני יוצא מהבסיס בפעם האחרונה תופס אותי אחד הוותיקים ואנחנו מתיישבים לכמה דקות. "אתה יודע, למדתי ממך את כוחה של מילה טובה", הוא אומר ואני שמח. ואז הוא ממשיך: "ויישמתי את זה בעיקר עם הילדים שלי. אין לך מושג כמה זה חשוב ומשפיע".

האמת שיש לי. ולרגע דווקא המילים האלה שנאמרו במקרה בשיחה קצרה בחצר היו עבורי הסגירה הנכונה לתקופה הזו. המילים המדוייקות ששלחו אותי בטוח להשיב את החוגר למגייסיי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה