איש מאמין היה. האמין לחבריו, ולקרוביו, ולמכריו, והאמין לבני משפחתו.
האמין לצמחים, ולדוממים, ולחיות ולמאורות השמיים. האמין לשקרנים ולרמאים ולנביאים ולחזאים.
האמין בכוכבים והאמין בהבטחות. האמין בקללות והאמין בברכות. האמין בזולתו והאמין בעצמו.
האמין בכוחו לשנות. ובאופן כללי, האמין באמונות.
בימים שהייתה רוחו טובה, בנינוחות שלווה וענווה, האמין במלוא עומק ליבו באהבה.
חש שאת צלילתו היא מלווה, שהיא קרבה.
בכך נספגו מחשבותיו כשבטח בדרך המפותלת. בכך ריפד ימי אמונתו, השביע לילותיו.
בכך ניחם מצפונו שנותר רגוע, גם מעל אגם של דאגות בפסעו מעל גשר רעוע.
בתוך אמונותיו חי, בלי לתהות שמא או אולי, ברוגע עז מדי.
דבק באמונת דרכו עד בלי די.
וכשהלך שולל אל סוף הדרך, אמרו כולם: חבל.
כה צעיר היה, המבולבל.
מהנבונים והיפים. הגם כאלה נקטפים?
חשבנו שמאמינים כמותו,
רק מתחלפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה