אילו הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום, את מה שהספקתי ללמוד, הכל היה נראה אחרת. וודאי הייתי מקבל החלטות אחרות ונוהג אחרת. אולי הייתי טועה פחות. אולי הייתי נקלע לטעויות אחרות. רואה דברים אחרת, חולם חלומות אחרים. מפוכח, רגוע, מתוכנן יותר. אולי הייתי נח יותר, מטייל יותר תחת השמש, שותק עם הים. אילו הייתי יודע.
אילו ידעתי כבר עתה איך כל זה יסתיים, את כל מה שעוד אלמד, וודאי הייתי נוהג אחרת. מחושב יותר, מדוייק, שלו. הייתי מקבל החלטות נכונות, מצרף מילים ומבטים בקפידה רהוטה. מנצל את השניות עד תומן, נושם בקצב הנכון. שותק עם הים. אילו הייתי יודע.
אבל הזמן העקשן הזה, נוקדני וקטנוני. מתעקש ללכת בתלם הלינארי השמרני, אינו סוטה או מתפתל. חורש קווים עמוקים בין תקופות ועידנים ומסרב לצאת משלוותו המתקתקת. אינו חושף סודות ומפר את הכללים. נאמן לחוקים שהגדיר לעצמו, כבר מזמן. כופה על כולנו סבלנות משתקת ומעייפת. כולא אותנו במסגרות מחוגים, תבניות מדוקדקות. נושפים בין צלצול לתקתוק. שואפים, ואפילו לא בטוחים למה. עם או נגד כיוון השעון, נעים במעגלים סביב עצמינו. מגלים בכל פעם רק את המקטע הבא, שיעור אחר שיעור, לקח אחד בכל פעם. והשקיעה שהופיעה באופק כבר אינה כה רחוקה כבעבר. מה היא טומנת בחובה שאנו עוד לא גילינו? מה נחבא במפגש שלה בקצה האוקיינוס, כשהיא שותקת עם הים? שאלות אילמות. כל דבר בעתו.
ואם כה עיקש הוא הזמן, שיהיה כך. אני איני מחוייב בצייתנות לכלליו. שילך בקצב מחוגיו ואני בקצב פעימותיי. אלמד בזמני, במרחביי. אלך קדימה ואחזור. אתפתל ואשתולל. אתחיל מהסוף ואקפוץ מהאמצע. אחתוך את המעגלים כדי להגיע לקצה האפשרי. במליון שיעורים ולקחים שאשזור לרקמה אנושית מנצחת. אדע עכשיו את מה שתוכנן ללמדני אחר כך. אחזור לזכרונות העבר ואתקנם במכחולי אומן. אצא מדעתי בשביל לצלול אליה חזרה. אשתוק עם הים. ואשמע ממנו, איך היה עמוק תמיד, איך פטפט עם כוכבים, גלש על הרוח. אלמד איך ניצח את הזמן.
יפהפה
השבמחק