ולפעמים יד מושטת, מתוך האפילה. מחפשת יד אחות. ולרגעים נדמה כי הגיעה לחבק, להושיע. להוליך מחשכת בור אל אור גדול, לפזר פירורים בדרך לעיר מקלט. להציל נפש.
ובמבט שני מתבהר כי רועדת היא, ועייפה. וגידיה בולטים, וכחושה היא. אז מבין אתה כי לא לחלץ הגיעה, כי אם זועקת היא לעזרה. מתוך האפלה נשלחה, מהצער. וקוראת היא לרחמים ולהבנה, ומבקשת נחמה ותפילה. וגלמודה היא, גפה בגפה, מחפשת קיר משען לנעוץ ציפורניים, אצבעות שישתלבו בה בחמימות, יושיבוה לידם.
ואתה, כבאורח בלתי נשלט, מניף ידיך השלוחות, ואוחז בכף הפצועה, ומושך. ומשקיע כולך באמונה שניתן להבריא, ולהציל. ונחוש אתה להתמסר ללא תמורה, לזרוע תקווה ביד זר.
או אז בניגוד לחוקי הטבע, והזמן, מתרחש הפלא. הופכת היד המוצלת לנאצלת, ומושכת אותך מעלה. ומזרימה בך זכרונות רדומים שנמחו ברוח הזמן. על מי שהינך, ושבחרת, ושרצית. הכוחות ששלחת לחילוץ מנקיק צר, הם המרוממים נפשך לפסגות צוקים. וכבציור של אשר, מוצאות עצמן ידיים מציירות זו את זו, בוראות אחת את השנייה, מקיפות מעגל של חסד. בין אדם לחברו, לבוראו, לעצמו.
וסביבן הילה לבנה של אמת פשוטה. כאדם הנזכר בדבר מה ששכח אודות עצמו, ובזכותו, רק בזכותו, עודנו כאן.
ובמבט שני מתבהר כי רועדת היא, ועייפה. וגידיה בולטים, וכחושה היא. אז מבין אתה כי לא לחלץ הגיעה, כי אם זועקת היא לעזרה. מתוך האפלה נשלחה, מהצער. וקוראת היא לרחמים ולהבנה, ומבקשת נחמה ותפילה. וגלמודה היא, גפה בגפה, מחפשת קיר משען לנעוץ ציפורניים, אצבעות שישתלבו בה בחמימות, יושיבוה לידם.
ואתה, כבאורח בלתי נשלט, מניף ידיך השלוחות, ואוחז בכף הפצועה, ומושך. ומשקיע כולך באמונה שניתן להבריא, ולהציל. ונחוש אתה להתמסר ללא תמורה, לזרוע תקווה ביד זר.
או אז בניגוד לחוקי הטבע, והזמן, מתרחש הפלא. הופכת היד המוצלת לנאצלת, ומושכת אותך מעלה. ומזרימה בך זכרונות רדומים שנמחו ברוח הזמן. על מי שהינך, ושבחרת, ושרצית. הכוחות ששלחת לחילוץ מנקיק צר, הם המרוממים נפשך לפסגות צוקים. וכבציור של אשר, מוצאות עצמן ידיים מציירות זו את זו, בוראות אחת את השנייה, מקיפות מעגל של חסד. בין אדם לחברו, לבוראו, לעצמו.
וסביבן הילה לבנה של אמת פשוטה. כאדם הנזכר בדבר מה ששכח אודות עצמו, ובזכותו, רק בזכותו, עודנו כאן.
