אף פעם אל תתנצל על מה שאתה חושב. גם אם זה חריג ומכאיב. גם אם תקיף ובוטה. כבד את חירות המחשבה, את זכותה הטבעית להתפרץ במילים חדות ולחדור את מסך השתיקה. המעזים לטעון את שעל ליבם ראויים למעטה של הגנה והבנה. ראויים הם שלא להתנצל אף פעם על מה שהם חושבים.
אף פעם אל תתנצל על מה שאתה מרגיש. כי הרי הרגילו אותנו לחשוב לפני שנחוש. ולימדו בבית הספר שרגשות הן שרידי חולשה שאלוהים ביקש לגרש מגנו. ואנחנו התחשלנו כפלדה של דעת, חסיני ספקות. אך אין טבעי יותר מעירומך השברירי, המודע, הנגיש. אין נשגבת יותר מההבנה כי פאר היצירה אינו מושלם. שבור במקומות הנכונים. סדוק וצורם לעיתים, כמו קול הכנות המתפרץ ממך בדקות חסד. אז אל נא תתנצל כשאתה מרגיש.
וכשיפגע בך זר, או מוכר. ושיסדוק אחר את טוהר שלוותך. וכשיאכזבך אחיך או שינטשוך חבריך, ובצוק העתים המסחרר מעל פני תהום - זכור. אל נא תדרוש התנצלות ואל תציע מחילה. ככה הם, כמוך הם בני האדם. חושבים ומרגישים. כשהם שורפים את לבך אין זה אלא מתת אלוהי מצדם. על שחשפו בפניך כנות, על שנגעו בך בסכין החדה והאכזרית ביותר. עתה גם אתה מונח כראוי על להבה, בשר ודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה