כי יבוא

ובבוא אדם לחברו לתהות: מדוע בגדת? מדוע נטשת בעת מכאוב והסתלקו כתפיך ורחקו ידיך המחבקות והסתתרו המילים המנחמות. יוכל להשיב החבר בבוטות: הוריך בגדו.

ובבוא האדם להוריו יתהה: מדוע בגדתם? שכך הנבטתם יציר אנוש לעולם מנוכר ולא דישנתם בו ערכים וכלים שיתנו בן עוצמות קיום. ועטפתם בשתיקה שאלות שזעקו לנבור בהן. והותרתם על המדפים ספרים וספקות שראוי היה לפתוח. ושילחתם גוזלים פצועים וצמאים אל גוב האריות, אל מדבר צחיח. יוכלו ההורים להשיב ברחמים: שאלותיך הפנה לאל.

ובבוא האדם לאלוהיו יתהה: מדוע בגדת? בראת מאורות ושמרתם לעצמך. בראת נופים הנחבאים מבינת עמלים. נתת משמעות במילים ולא בחיים. התרת נדרים מנוודי ארצך היגעים, שהתייתמו בגיל צעיר והם שקועים בגעגועים לקן.

ובבוא האל להשיב יפרש חיוך ערמומי ומנחם בעיניו ויאמר: ואתה, מדוע בגדת אתה? שכך מיהרת להמיתני באין תחליף. שכך הפרת את הבטחת קיומך. שכך הרמת ידיים מעלה טרם שהושטת אותם אל האדמה. טענותיך הפנה לעצמך.

ועוד מצפה האדם כי יבוא, כי ישוב.