1. מובן לחלוטין הצורך לזכור את אשר עשה לנו עמלק. מצווה ראויה שיש לשמרה מאב לבן, לציין כי בכל דור ודור קמים עלינו. אבל כשאני מביט בקנאה מעקצצת בתמונות החברים שבחרו לברוח עם כניסת החג לעמלקיה, מפתה קצת לסלוח למואבים ולחיתים. לא לשכוח כמובן את... מה שצריך לזכור וזה. אבל אולי גם לרמוז בחיוך וחצי קריצה שאפשר קצת לשים מאחורינו ולפתוח דף חדש. אם זה המחיר שיש לשלם, ועוד בתקופת החגים, לא יזיק לנו להיות קצת אור לגויים. ורצוי להראות להם את האור מקרוב, ברחובות שלהם. שיסנוורו הצוררים האלה.
2. פקחים שמסתובבים בין מסעדות בתל אביב ונותנים דוחות על מכירת חמץ. מה הם מספרים לילדים שלהם כשהם שואלים במה אבא עובד? האם בפורים הם מחרימים רעשנים לא מרעישים? קונסים בחנוכה על שימוש בסביבון עם חמש פאות? אם אתפס במקרה ברחוב עם חצי פיתה בכיס, האם אואשם בסחר או שאוכל לטעון לשימוש עצמי? האם תופיע תמונתי המטושטשת בעיתון?
3. אדם שנתפס שיכור בצאתו מליל הסדר, האם רשאי להביא את בני משפחתו כראיות מצדיקות? האם יוכל לדרוש צו הרחקה במסגרת עסקת הטיעון? האם יוכל להביא את דודיו כעדי אופי? האם לאדם בוגר המשתכר בחג לצד סבתו יש בכלל אופי?
4. ומה אם באחת המערות הנשכחות במדבר יתגלה עוד שריד דהוי של ההגדה שיבאר שפעם בשבוע, במשך ארבעים שנה, בעצם אכלו שם משהו טעים. שהמצות היו סתם סותמי תאבון (ומעיים) שנועדו לעורר ציפייה ותאבון לסעודה האמיתית. האם לא תהיה בכך משום יותר גאולה מאשר יציאת מצרים? גילוי מסעיר יותר מהוצאת מים מהסלע? האם לא ישפר הדבר את דימויים של אבותנו שלזכרם אנו שובעים מרורים בבישולים תפלים? אולי לזכר אימותנו נוסיף איזה פיצה או סושי לתפריט. נוסיף איזו שורה שרבי טרפון קנה את זה באיזה גזלן בעלייה להר תמורת עשרה זוזיי (תכלס בסופר זה טריי) ונסגור עניין. לי אישית נמאס קצת לחוות דעה על המטעמים של אבא שלי ולקבל כל שנה את הקטע של הבן הרשע (אף חכם לא נשאר תם אחרי עיסת הקניידלע הזו). אולי יותר מדי השלמנו עם המכות בלי לפנטז על איזה עגל. אולי רק לא ידעתי לשאול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה