אמרי לי, מה יש לך גברת קלדרון? שכך ניצבת על במת הכנסת בנאום בכורה, ופצחת בנאום על תלמוד ומשנה, על הלכה ומסורת. כך פרצת כלאחר יד את הגדר הגבוהה שנסללה בין עיר החול לעיר הקודש, בין העיקר לרדוד, בין העתיק והחדש. כך העזת לפלוש בדעת נפשך לדברי חכמים וצדיקים שנטשת במעלה הדרך, אף כי היו גם אבות אבותייך. כך הבקעת שער לשעורים נטולי זמן, ללקחי מופת, שהופכים גם אותנו לחלק מעם הנישא בדרכים מפותלות ונותר ספוג מורשת גם ביושבו בארץ מדבר. וניצוץ שלהבת התזכורת ניצת במילותייך.
אמרי לי, מה יש לך גברת קלדרון? שויתרת על ההזדמנות להדגיש את השונה והמפריד, להטיח האשמות ופגיעות, להדגיש את המפלג והמשניא, להבליט את המחלוקות והיריבויות. איך פספסת את הזדמנות הפז להשחיר ולקלס, להרגיז ולהביך. כאילו לא הבנת מאין באת ולאן פנייך מועדות, ביקשת לדבר אל המשותף. כלום לא ראית העיניים התמהות שבחנו אותך מן המליאה? הנציגים החרדים שתהו מאין יודעת את, ועיניי אחיותייך הנשים שתהו מהיכן האומץ. וכולם-כולם הבינו כי לא רגע תמים נחת על המשכן, כי אם אבן דרך. של ויתור שיש בו ניצחון גדול. של תעוזה מאחדת, תבונה מרגשת.
אמרת לי כבר מספיק, גברת קלדרון. והחזרת בנו אמונה. בקסם מקורות המעיין, ובכך שיוסיף לנבוע-עד. מי יודע, אולי גם אנו נבוא לרחוץ ידינו במימיו העמוקים. ויהיה זה טבעי ומקובל וראוי. והמיים ירוו אותו נחת, ביחד.
אמרי לי, מה יש לך גברת קלדרון? שויתרת על ההזדמנות להדגיש את השונה והמפריד, להטיח האשמות ופגיעות, להדגיש את המפלג והמשניא, להבליט את המחלוקות והיריבויות. איך פספסת את הזדמנות הפז להשחיר ולקלס, להרגיז ולהביך. כאילו לא הבנת מאין באת ולאן פנייך מועדות, ביקשת לדבר אל המשותף. כלום לא ראית העיניים התמהות שבחנו אותך מן המליאה? הנציגים החרדים שתהו מאין יודעת את, ועיניי אחיותייך הנשים שתהו מהיכן האומץ. וכולם-כולם הבינו כי לא רגע תמים נחת על המשכן, כי אם אבן דרך. של ויתור שיש בו ניצחון גדול. של תעוזה מאחדת, תבונה מרגשת.
אמרת לי כבר מספיק, גברת קלדרון. והחזרת בנו אמונה. בקסם מקורות המעיין, ובכך שיוסיף לנבוע-עד. מי יודע, אולי גם אנו נבוא לרחוץ ידינו במימיו העמוקים. ויהיה זה טבעי ומקובל וראוי. והמיים ירוו אותו נחת, ביחד.
נפלא
השבמחק