הוא ניגש לחבק אותה והיא נעמדת לכבודו. לא ראיתי אותך המון זמן היא אומרת, ומתכוונת כנראה לכמה ימים. הוא מנסה למצוא נימוק שלא קיים. הוא כאן כל יום, אולי גם היא. היא שואלת מישהו מה השעה ומגלה שהיא כאן כבר שעתיים. יושבת ומציירת מול כוס קפה אחת. היא נבוכה ומבקשת חשבון. הוא מספר לה שהשמין והיא אומרת שחשבה שהוא רץ. רק בעבודה, הוא מסביר, בחלוקת עיתונים. ולאחרונה גם עושה קצת עריכה. הם מסכמים את השיחה בכך שהוא מעדכן שהם שוקלים לעבור לקנדה, ולא מסביר והיא לא שואלת. קמה בבלבול שמשדר שאין לה לאן.
רגע לפני שהיא קמה היא תתן אש להוא שיושב מאחוריה. אותו דווקא פגשה. השולחן שהוא יושב בו זה המשרד שלו. אני מתרשם שיש לו עסק לפתרון תשבצים.
המלצרית שואלת אם אני רוצה תפריט. אני אומר שלא ושרוצה רק קפה. היא מסבירה שמפחדת שתשכח אז תקרא למלצר אמיתי. אחר כך תספר למישהו אחר שבערב היא ממלצרת בעוד קפה שכונתי. כנראה שמדובר בכשרון עם ביקוש.
המלצר שואל כדי לוודא: קפה רגיל לגמרי? אני משיב בחיוב. הוא לא רגיל לבנאליות בחלק הזה של תל אביב. הספר שלי משלים את היצירתיות שנעדרה מהקפה.
על אחד הכסאות מסגרת תמונה כבדה, אולי הייתה שם פעם מראה. בפנים פנייה באנגלית: "בבקשה תחייכו, בלי סיבה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה