החותמות שבדרכון חושפות סיפורי מסע.
החותמת היפה ביותר מהנסיעה לנוסטלגיה, שהייתה הטיול המוצלח ביותר שקיימתי בחיי. מדינה נהדרת, נופים מרהיבים. הרגשתי שם טוב, כל הזמן. חבל שכבר אין טיסות לשם.
אני נזכר גם בנסיעה לריאליה ואידיליה. שתי מדינות בסכסוך מתמיד עם גבול שקשה לחצות. ריאליה מדינה מישורית ומדברית, כלכלה בינונית. אידיליה הררית ויפהפיה: מושלגת בקיץ ופורחת בחורף. מדי שנה אלפי פליטים מנסים לחצות את הגבול מריאליה ונחסמים. יש שמועות שהשלטונות משליחים אותם לעיתים מצוקי אידיליה והם נוחתים בכאב חד ומפכח על פרצופם. ועדיין ממשיכים לנסות.
אני בקושי זוכר את הנסיעה לבנאליה. גם החותמת בדרכון דהויה וכמעט בלתי מורגשת.
הביקור בדיפרסיה היה ארוך מדי. זכור לי שהחשיך מוקדם והיה מאוד גשום ורצוף בוץ טובעני. בתושיה רבה קראנו את המפה ונחלצנו החוצה. בתקווה שלא לחזור.
והחותמת הפרועה הזו.. כן, זוכר את הנסיעה לקטבים. חשבנו שמשם נוכל לגלוש ולהעז אבל הבנו שלא נוכל להאריך את השהות וחזרנו למרכז. אני בטוח שעוד נחזור לשם בעתיד, כשיתחיל להתחמם ויגבהו הגלים.
ובמרכז הדרכון חותמת הגבולות של החזרה הבייתה. תמיד מוזר לי שצריך ביקורת גבולות בבית, במקום בו מותר ונכון להיות חופשיים. ובכל זאת משהו מרגיע אותי בחותמת העבה והריבועית הזו. בדיוק בתפר של דפי הדרכון, נראית כמי שמחזיקה את כל הדפים יחד.
תחביב איסוף החותמות הזה מרגיע, מחשל. מזכיר כמה קל להמריא, כמה חשוב זה לנחות. כמה טוב שהכל מתועד ככה, בפנקס קטן שמאפשר לנו לארוז לבד ובבטחה רק את מה שאנחנו באמת צריכים וללא חפצים חדים רגע לפני הנסיעה שבדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה