הראית איזה יופי

אגדה נורבגית עתיקה מספרת שהיער יכול להרגיש.
אם נכונה האגדה, וודאי הרגיש היער הבוקר שהילכנו בשביליו לא חמושים. את המצלמה, את הטלפון ואת כרטיס האשראי הותרנו רחוק. כמו עירומים ביום היוולדות טיפסנו.
אחרת, קשה להסביר מדוע היו הגזעים מתוחים כל כך, נישאים וגאים בתפארתם המעוטרת שנים ארוכות כל כך.
ומדוע השתרכו השורשים העבותים כמדרגות תחת צעדינו.
איך זה שהירוק זרח היום בגוונים לא מוכרים של חיים,
והאוויר היה שקוף כמו המים והמים צלולים כמו האוויר.
והשקט גם הוא הרגיש. ושתק. והתפתל סביבנו כמו שביל האבנים, מלווה אותנו אל שערי מבואות מסתורי פרא.
ואנחנו, גם אנחנו הרגשנו.
כי כשאמרת לי "תראה איזה יופי",
ראיתי.