מכבש הנימוסים המודרני חותר להבטיח כי נמנע בכל מחיר מהכללות. שלא נמהר לשפוט ולמיין בתבניות. שנבחן כל מקרה, כל אדם, לגופו ולראשו.
בבסיס הטיעון הלוגי: סטטיסטית לא ניתן להיות צודקים תמיד. בבסיס הטיעון המוסרי: קבלת החלטות על בסיס אינטואיציה פסולה מיסודה. וכנגזרת משותפת, בל נעז להסתמך על מנגנון הרושם הראשוני. אין הוא אלא שעשוע במקרה הטוב, ופיתוי מסוכן במקרה הרע. מדי יום מופתעים אנשים, לחיוב ולשלילה, ומגלים כי הולכו שולל בידי עצמם. שיקול הדעת, המתינות, והסבלנות, נחוצים ויעילים במניעת תקלות מצערות אלה. כך ראוי, ונכון ויעיל. ומבלי משים נסגר כלוב המודרנה על טבעינו האנושי. הוטמנה רשת המלכודת ואנו פסענו ישירות למוקדה.
אציע נתיב היחלצות כפול.
במישור הלוגי, הסטטיסטי, אכן לא ניתן להיות צודקים תמיד. למעשה, מרבית האנשים ישגו ויפספסו לעיתים. אולם שאלו את עצמכם, באיזו תדירות אתם צודקים. הערכות סבירות ידברו על בין ששים לשמונים אחוזים. תלוי כמה חדים אתם, כמה מנוסים אתם. זה אומר שברוב המקרים תצדקו. אז במקום לדבר על הסיכוי האחר, אולי הגיע הזמן להסתמך על חצי הכוס הדומיננטית?
ובאשר לצידוק המוסרי, הרי שהוא נתון לפרשנות. בני האדם מוטים בכל מקרה על ידי הרשמים וההבניות החברתיות. זהו טבע האדם, מגבלות יכולותיו. הקביעה כי מעשה טבעי ואנושי הוא בלתי מוסרי הוא מתחלואי החברה החמורים ביותר. כבר מראשית ימי הכנסיה הוא מטיל בנו אשם מייסר המנוגד לצו האל הבורא. ההתנגדות העיקשת לנטיית הלב לא רק שאינה מוסרית, היא גם חוטאת ומרשעת.
ומכאן, שנותרנו עם מסקנה בהירה, מאתגרת ומעוררת. את הרושם הראשוני אין לגנות, אין להדחיק. זהו כלי חשוב, רלוונטי, יעיל. הוא מאפשר לנו לקצר תהליכים, להסתמך על חושינו המחודדים. לממש את ההבנה (המדעית!) כי אינטואיציה אינה ניחוש או גחמה. שיש בנו את הניסיון והתבונה המאפשרים להכריע במהירות. שמאמצי הדיכוי והעיכוב אינם נתמכים באמת בהצדקות מבוססות.
ומעל הכל, זכותו הלגיטימית של אדם לשפוט על פי רושם ראשוני. באשר הוא אדם חושב וחופשי. באשר הוא מרגיש ומבין. באשר הוא מכבד את עצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה