אתה מבין, היא אומרת. החיים אף פעם לא מגיעים בקו ישר. הם באים בגלים, עולים ויורדים, מתפתלים ברגעים לא צפויים. משרים אשלייה של שליטה על הגולשים ואז משנים כיוון זרימתם. הם מתרוממים כשהרוח בגבם ואז נשברים, מתפזרים. נקלעים למערבולות, מאבדים צורה. ובכל זאת, ההמונים גואים לעברם בבוקר ועוזבים בשפל. ולעיתים הפוך. יודע למה? כי אין להם ברירה. הים הוא אותו ים לכולם. אותו ים.
אתה שומע לפעמים, היא שואלת. שומע את שירת הגלים ממרחק? אולי אינך מקשיב חזק. הם אינם נשמעים היטב באזני החותרים נגד הזרם. אדוות רשרושם דורשת רגישות, הבנה. מתי בפעם האחרונה הבחנת בהד נשיבתם, היא לוחשת. היא אינה מחכה לתשובה. ואתה?
אמרי לי מה לעשות, אתה תובע. חלצי אותי, אתה טובע. היא מחייכת. מבטה נעוץ בנקודה שמיימית בחלל. לך על המים, היא מבקשת. רחף על הגלים. בהשלמה.
אי שם מגיע גל לקיצו ומתמוסס. עתה הוא רק קצף על פני המים. כמו שיחה, שמעולם לא התקיימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה