מה מנבאים ענני הסופה המתקדרים מעל העמק. ייתכן כי סופת ברקים רועמת תפרוץ בקרוב. והיא תשלח רוחות זעם לכל עבר ותציף גאיות חשופים. והיא תקציף את פני הקרקע ותטיח בבריות ממטרים נחושים ודוקרים. ותחביא את פני השמש ותערפל את יומנו עד ללא הכר. ותהא הסופה גם סופינו, מפלת קרני האור לתוך חלל כבוי. חשכת מאורות נבזית, צינה אכזרית ומייסרת.
ואולי מנבאים ענני הסופה את ראשיתם של גשמי הברכה, המבקשים לחלחל לצמאון השדות ובני האדם. והם משייטים בדרכם למלא תקווה מחודשת בנחלי האכזב, להציף זכרונות נשכחים שזלגו לתהום. אולי יפיחו חיים בזרעים בריאים שהוטמנו, יפיצו לבלוב זהוב, יעודדו צמיחת חיים חדשים על הקרקע הסדוקה. יורידו טיפות של נחמה על ידי היגעים.
ולבינתיים, עד שיתבהר, אני בוהה בעננים ועושה בהם צורות. מדמה דמויות, ונופים, ופנים המביטות בי. עד שתתבהר נבואתם של שמי הסערה אני מצייר בהם כבילדותי. מישיר מבט אל הרקיע ומשכיח את אימת כאב ההמתנה. אם כך נגזר עלינו להמתין להכרעת גרמי שמיים, בל נתמלא חשש דואב. מוטב כי נהנה מכל זה. נגע בעננים במכחול אמנים, נצבע את הסערות בגוונים עשירים יותר.
עד שיתבהרו השמיים אני ממשיך להתקדם כאן למטה. לעולם לא אשיגם, אך לא אפסיק לנסות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה