איש שב הבייתה ומגלה שאינו מזהה את המקום, והמקום אינו מזהה אותו. מנעול הדלת מכיר במפתח האחוז בידו אך החדרים אדישים ואינם מוכרים. מישהו העלים את הרהיטים שאך לפני רגע נעמדו כאן ותלש את התמונות מהקיר. רוקן את תכולת המטבח והשליך את העציצים. שדד את שולחן העבודה ואת הציוד החשמלי. צבע את הקירות ומירק את הרצפה. הדירה נראית חדשה לגמרי, ספוגה בניחוח ניקיון. על המרפסת נתלה שלט קר רוח: למכירה. אין זכר לחיים שהעביר כאן, המרצפות קורצפו מהחוויות שהכתימו אותן לאורך השנים. הוא ניצב לבדו המום באמצע החלל ואינו מבין מה התרחש וכיצד. רק אמש היה המקום מוכר וכעת הופשט מחפציו. נעקר מזכרון חייו.
איש שב לביתו ולפתע אינו משוכנע כי אמנם ביתו הוא זה. ואם אין זה ביתו אזי היכן ביתו האמיתי. היכן חפציו. היכן מתנהלים חייו. הייתכן כי אינו אלא דמות מספר או מסרט מותח. ואולי משתתף הוא בניסוי מרושע. ואולי בכלל יצא מדעתו. הוא שוקל להתקשר למכריו ונזכר כי שכח את מספרי הטלפון שלהם. גם מכשירו הנייד אבד ונעלם מכיסו. חסר כל וסחרחר הוא נשכב על הרצפה הקרה ובוהה בתקרה המטוייחת. שוקע במחשבות ריקניות ומדמה עצמו צף בריחוף מעל גגות העיר. בלי שיוך או תכלית. ענן המובל ברוח שעושה בו כרצונה.
איש שב לביתו וכבר אינו בטוח בדבר. ומשוטט ברחובות העיר וממלמל לעצמו משפטים סתומים. וההמונים משוכנעים כי משוגע הוא ושומרים מרחק. ולבסוף מוצא הוא פינה חשוכה ומתיישב בה. ונרדם.
ואתם, מניין לכם כי לא תהפכו גם אתם ביום מן הימים לאיש המשוגע הזה. מניין לכם כי אינכם משוגעים. מניין.
הרף / פרנץ קפקא
השבמחקהיתה שעת בוקר מוקדמת מאוד, הרחובות נקיים וריקים, שרוי הייתי בדרכי אל תחנת הרכבת. כשהשוויתי את שעוני עם שעון מגדל אחד, נתברר שהשעה מאוחרת הרבה יותר ממה שחשבתי, צריך הייתי למהר מאוד, הבהלה שמחמת הגילוי הזה נטלה ממני את בטחוני בדרך, עדיין לא הייתי בקי ביותר בעיר הזאת, למזלי נמצא לי שוטר בקירבת מקום, רצתי אליו ושאלתיו בקוצר-נשימה לדרך. הוא חייך ואמר: הרף מזה הרף, ונפנה הצידה כמי שמבקש להתייחד עם צחוקו.