יום שבת, 1 במרץ 2014

מקלות, אבנים, מילים

יש שיר ילדים אווילי בשפה האנגלית, שמלמדים לפעמים גם בבתי הספר בארץ. והוא אומר (בתרגום חופשי): "מקלות ואבנים עשויים לשבור את עצמותיי, אך מילים לעולם לא יפגעו בי". מחקר קצר מלמד שמקורו של המשפט בתפישת עולם נוצרית שהתקבעה אי שם באמצע המאה ה-19. ומאז משננים אותה ילדים ברחבי העולם, וחשים כמי שהוטמעו בהם מסרי חינוך עילאי. אך רק כשמתבגרים מבינים עד כמה שולית היא האבן, עד כמה שביר המקל. מפנימים את עליונותן של המילים.

בספר החיצוני למקרא "דברי איוב", מופיעה גרסה אחרת לסוגיית ירושתו של איוב בין ילדיו. בגרסה הזו, האב מחלק את כל נכסיו החומריים בין שבעת בניו, וכשבנותיו מלינות על כך הוא מודיע להן על כוונתו להעניק להן נחלה טובה משל אחיהן. לשלוש בנותיו הוא מעניק "אזורי רקמה שמיימיים המפיצים ניצוצות אש כקרני השמש" ההופכים את לבן "ללב אחר" הגורם להן לדבר "בלשון הכרובים" ולהבין את "מעשה השמיים". הפרשנות המקובלת היא שהאב העניק לבנותיו מילים, יקרות ואציליות. על בתו ימימה נכתב כי "תהגה בלשון המלאכים ותשלח שירה אל אלוהים כדברי שירי המלאכים, והשירים אשר הביעה רשם הרוח על שמלתה". אחיה אמנם קיבלו חלקות אדמה טובות, וזכו לרווח חומרי. אבל ימימה, היא זכתה לפגישה קרובה עם הרוח, שהותירה בה חריטות עמוקות, נספגו מלבושיה שפת בריאה.

את הרצאותיי על יחסים בינלאומיים אני מקפיד לתבל בכל פעם בדוגמאות ונושאים שונים, לא לשעמם את הקהל ולא את עצמי. אבל יש נושא אחד שאיני מוכן לוותר עליו, גם מול קהלים מאתגרים. "עד עכשיו הסברתי לכם כיצד ניתן לפרש את מאזן הכוחות הבינלאומי במונחים של פלדה צבאית, או הון כלכלי", אני מקדים. "אבל דעו לכם שיש עוד גישה, יש עוד דרך פרשנות נפוצה". לאחר מאמציהם הכושלים לנחש, אני מסביר: "יש הסבורים כי הדינאמיקה העולמית כולה מובלת על ידי רעיונות. מאבק רעיוני, מהפיכות אידיאולוגיות. כשאנשים מתחילים לחשוב אחרת, טנקים נסוגים ואמפריות נופלות". מלחמות העולם, תמורות מדיניות, גלים חברתיים - כולם נשענו על תמורות רעיוניות, הרבה יותר מכל נימוק או שיקול חומרי או פוליטי. ויש מי בהם שמבין ומחייך, ויש מי שאינו. אך מי שזכה להפנים, מגלה פעם נוספת כמה בת מזל היא ימימה, שבשמלתה נרקמה השפה האמיתית והיחידה של העולם.

גם אם תמונה אכן שווה אלף מילים, היא אינה מסוגלת להמציא עצמה מחדש. וקרקעות, גם אם מדושנות דשן ועונג, אינן יודעות להתרבות. טנקים אינם מעוררים חיוך (לפחות לא בפניו של האדם הסביר). כל הכסף שבעולם לא יוכל להסביר לנו את מעשה השמיים. יתרה מכך - הוא מרחיק אותנו מההבנה. הוא מחליף את ההבנה הזו במציאות אחרת, חלופית ושקרית, שבה בעל המאה הוא בעל הדעה. שבה הארנק מחליף את המילון, קהות המשאבים חותרת תחת חדות הלשון. אבל אנחנו יודעים, חושבים, אומרים ושרים אחרת. אנחנו גבוהים מכך.

למדו את ילדכם - מקלות ואבנים עשויים לשבור את עצמותיהם, אך מילים - יעיפו את כל אלה ברוח. יהפכו אותם לחזקים מכל אלה. יקרבו אותם קצת יותר להבנת השפה השמיימית, הלחן היחידי שלצליליו אנו רוקדים כאן, בין חלקות אדמה מדממות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה