יש חוקים אחרים לבוקר הזה, מכניעים גם את העיר שאינה פוסקת. שירים נוגים בבתי קפה, תנועה דלה. חלק מהפוסעים חרש עטופים תליתות, אחרים בילדיהם. מברכים זרים באדיבות הפוסחת על ימי חול. עוטי רוגע שאינו מרבה לצאת את מעון הסופש שלו. צוברים כוחות, מתחפשים לשוכני עיר נופש המקפיאה בערתה.
וגם בקול ניכרים האותות. את הצעקות והבטחון החליפו מילים עדינות, מלטפות. שמוטב לנצל לשגרתנו. קסמן באיפוק המדוייק. זה המבטיח: אנו יודעים לנזוף ולכעוס ולצרוח, ובוחרים שלא. אנו נוטלים בעצמינו קמצוץ שלוות נפש ופוזרים אותה בנדיבות עלינו, ועליכם.
השתקפות הזגוגית שממול, מחזירה דיוקנו של דאלי שצויר על הקיר. ומבטו תומה אליי וכמעט מאשים. כלום לא ידעת, הוא תוהה בדממה, כי מוטב לו לאדם לנוח לעיתים? כלום לא למדת ממני שמשיכת שעוני הזמן אמנות היא?
אכן, אמנות היא, אני מפנים. וממהר לשתות הקפה. בעוד חצי שעה קבעתי בתחנה הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה