כשירים

אנחנו לא כשירים לספוג את הפיתולים הסבוכים של רכבת ההרים הזו. העליות החדות והנפילות התכופות מתישות אותנו מבפנים, מעוררות חרדה כי אין תחנה בטוחה בקצה המסילה.
אנו לא כשירים להשלים עם הזמן והמקום, להרפות ולסלוח. לא כשירים לוותר בתחרות מול עצמינו. לא כשירים לתת הזדמנות לאושר למלא תפקיד אורח, לשמש כוכב צפון באפלת ליל ערפילי.
לא כשירים לשמוח, לא לבכות. לא כשירים להיות. עדיין לא בכל מקרה. ואולי כבר מאוחר מדי.
לו רק יכולנו לנתק רגלינו מקרקע בוטחת ומייסרת ולרחף בשדות פתוחים. לפסוח על עץ הדעת, ללגום ממעיינות עמוקים ומשכרים. לו היינו כציפורים נודדות נטולות מחוייבות. לו היינו לחן לוחש ברוח, חודר חומות לב. פועמים רגשות כבתי שירים. מרגשים וכנים כשירים. לו רק היינו כשירים. וודאי היינו מרשים לעצמינו, להזיל דמעה.