אומרים שצלמים מוכשרים יודעים להשתמש בצמצם ולבחור עדשות. מומחים בבחירת הזווית הנכונה, התלכדות מושלמת של אור ורקע. לעולם לא יוצאים מפוקוס, תמיד חדים. מעבירים צבעים חיים. אבל אני חושב שהאמנות האמיתית אינה קשורה לטכניקת הפעלת המצלמה. הצלם הוגה במבטו, צד בעיני טרף, ממסגר בדמיונו. המצלמה אורבת לתנועותיו, מתעדת את פירות השקפתו הנשגבת. את רבדי המציאות הפשוטה שחשף וחילץ תחת דוק האדישות העייפה. לעולם לא יצליח הצמצם להגביל את האור הבוהק מכשרונו.
אומרים שסופרים ומשוררים הם אשפי מילים, להטוטני לשון. פתלתלות כתיבתם מקפצת בין מדרגות בתים, סוחפת קוראים במערבולת פרוזאית. ואני חושב שסוד קסמם אינו בדיו הנספגת דף. מיטיבים הם לזהות הסיפור החבוי במפגש אקראי ברחוב. את שברון טורי השיר הנרקם במבטים שותקים בבית קפה. כצלמים, גם חסידי המילים רואים דרך קירות אטומים, מעזים לרחף מעל תהומות רגש כמוסים. משחררים נצרת מחשבה נצורה.
מתוך שכך, ראשיהם של האמנים בשמיים, תרים אחר צורות בעננים. ויש תכופות, שמועדות רגליהם למצולות, ונאבדות דרכם. או אז, נשמעת צהלת רעמים מתגלגלת בשמים. אומרים שזה אלוהים, השמח לאידם. לבסוף עלה בידיו השמימיות לטמון להם פח ולהפילם. כך יעשה לקוראים תיגר על גשמיות עולמו. אחד אחר השני, יסיר תחרות מהילת כנפיו הבהירות.
אומרים שסופרים ומשוררים הם אשפי מילים, להטוטני לשון. פתלתלות כתיבתם מקפצת בין מדרגות בתים, סוחפת קוראים במערבולת פרוזאית. ואני חושב שסוד קסמם אינו בדיו הנספגת דף. מיטיבים הם לזהות הסיפור החבוי במפגש אקראי ברחוב. את שברון טורי השיר הנרקם במבטים שותקים בבית קפה. כצלמים, גם חסידי המילים רואים דרך קירות אטומים, מעזים לרחף מעל תהומות רגש כמוסים. משחררים נצרת מחשבה נצורה.
מתוך שכך, ראשיהם של האמנים בשמיים, תרים אחר צורות בעננים. ויש תכופות, שמועדות רגליהם למצולות, ונאבדות דרכם. או אז, נשמעת צהלת רעמים מתגלגלת בשמים. אומרים שזה אלוהים, השמח לאידם. לבסוף עלה בידיו השמימיות לטמון להם פח ולהפילם. כך יעשה לקוראים תיגר על גשמיות עולמו. אחד אחר השני, יסיר תחרות מהילת כנפיו הבהירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה