יום שבת, 23 במרץ 2013

יום אחד

יום אחד עלים ירוקים ורטובים של עץ שורשי יחדרו את תריסי חלון העץ הגדול שישקיף על שולחן הכתיבה. וסימני הדיו שייספגו בדף הנייר יביטו בו וייזכרו שגם הדף היה פעם עץ, ושלכולנו שורשים. והשמש תאיר את החדר בצבע הנכון, שאינו מצוי בפלטת הגוונים הידועים לאדם. והריח שבפנים ובחוץ יתמזגו לניחוח צודק.

יום אחד מדף ספרים גדול יספר את סיפור חיי ללא מילים. וכמותם גם הוא ישלב בין ישן לחדש, מצחיק וטראגי, ים ומדבר. ובצדו תוצב כורסא מרופדת הרפתקאות ותציע עצמה בין הקורות והקוראים. והספרים כמו החדר ילחשו בשפה זרה, ברווח הצר שבין ראשית האלף והכמיהה לבית.

יום אחד אולי תהיה שם גינה, וכלב. ועדניות שאינן שוכחות להשקות את בני האדם, לפחות פעם בשבוע. ותמונת נוף אחת. וציור. ופסנתר.

ועד אז, קוביות בטון קטנות, נעדרות אוויר ואופי. חדרים צנומים מלאים בריקנות. פשרות של נעורים, רחוקות מלב העיר והאדם, חיוורות קסם. בלילות, מהדהדים הקירות הלבנים את נשמת חלומות האדם. יחד לוחשים הם בסבלנות תמימה: יום אחד, יום אחד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה