המון דתות ותפישות ורעיונות ופילוסופיות וזרמים ואידיאולוגיות המציא האדם. יסודות שונים ומגוונים ואחרים והפוכים ומתנגשים. אך יש מן המשותף, באורח פלא. כמעט כל משנה רוחנית בכל מקום בעולם קוראת לו לאדם להיות שמח בחלקו.
וכמה שפשוטה הבקשה הארורה כך כואבת היא. שכן הפיתויים וההזדמנויות סביב קורצים ומגרים ומזמינים והאדם מביט בכמה מעט בילקוטו וכמה רב וכבד ילקוט הזולת ומבכה את מר גורלו. ונאנקת נשמתו בחמת הקנאה היוקדת השורפת הצורבת העוקצת הלופתת המגרדת הרועדת הנושפת הרושפת הלוחשת הנושכת שאינה מניחה את הנפש והדעת לצלול למקלטי סיפוק. האדם מתבקש להתרצות והעולם אינו מתיר לו ומפציר בו: דרוש עוד! המשך בציד! צא ולמד וכבוש והשג! כי לשמחים בחלקם שמור הספסל האחורי ברכבת הדוהרת, ובשמחתם לא יבחינו כי יושלכו בקרוב וירדו מהפסים.
וכאילו לא די בכך, משמעות נוספת חדורה במצווה המסחררת הזו. השמח בחלקו נבדל ומובחן מהשמח במלואו. הוא מתעורר מדי בוקר אל עולם שלם הלועג לנכותו, לכך שהתבגר ונהיה לקטוע אושר (ואולי נולד כזה?). והעולם טרם השלים נגישותו לנכים מסוג זה ואינו מקל עליהם את הדרך. לפרקים יאפשר להם להתגלגל מטה אך העלייה היא מלאכה סבוכה לקטועי האושר שקראו בספרים וראו בסרטים שיש אושר ועושר והצלחה ושיאים ופסגות ושלמות ומצאו עצמם מחמיצים. לעיתים אינם יודעים בדיוק מה הם מחמיצים, אבל תחושת החמיצות ניכרת היטב בפיהם היבש הצמא לנוזל חיים מסתורי ובלתי מושג. ככל שחיפשו הוא בלתי מושג.
הוא בלתי מושג. ומה מושג? "שמח בחלקו". מצווה ראויה של צניעות ומפתח לאושר. ואולי, מתיחה אכזרית של חכמינו. בחיוך זרעו בכי לדורות. מקלות בגלגלי נכים, לעג לרש. ואולי, ניסיון ערמומי להמתיק את יגונם שלהם, באשר היו חלוקים עם השלם, אך לעולם לא שלמין עם חלקיותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה