לפני כמה ימים הפתעתי את האחיינית והגעתי לאסוף אותה מהגן. היא שמחה כמובן, וזינקה עם חיבוק. אחר כך בישרתי לה את הבשורות הטובות: לא הולכים הבייתה. הולכים להשתולל במגרש משחקים.
הילדה הקטנה הזו הושיטה שתי ידיים קטנות ללחיים שלה ונאנחה. "אוף כמה עבודה יש לי היום", קיטרה. איזו עבודה? שאלתי. "קודם גן ועכשיו משחקים".
אני חושב על זה בזמן שהקדשתי לי לטובת חשיבה בטיול הזה. תוהה אם ילדים באמת מחקים את המשפחה שלהם.
תם הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה