השבוע צפיתי פעם נוספת בראיון ישן עם אריק איינשטיין. הוא נראה מבודח וכן וענה ברצינות לשאלה שנשאל אלפי פעמים. הוא הפסיק להופיע כי הוא לא בנוי לזה. המתח, הלחץ, לא בשבילו. בשביל לעמוד על הבמה הוא צריך לגמור בקבוק, ונמאס לו מזה. אף אחד לא הזהיר אותו שזה יהיה ככה. הוא אוהב לשיר, לא להופיע. יש כאלה שחיים מזה. אבל הוא, זה פשוט לא בשבילו.
והיום פרשו כמה חברי כנסת שהודו שזה לא בשבילם. כלומר, אמרו להם שכן אבל הם הבינו שלא. הם נזכרו שהם מחפשים דברים אחרים. מאוחר מדי.
פעם מזמן, לפני אלפי שנים, היה פילוסוף יווני שאמר שלכל אחד ייעוד משלו ומקצועות שהוא מתאים להם ודרך שנסללה עבורו. ויש שקראו לו פשיסט כי הוא הגדיר מעמדות וגבולות. אבל הוא בסך הכל ניסה להגיד משהו פשוט:
זה על חשבונכם. כשכוכב תקשורת נדחק לרשימה פוליטית משיקולים פופוליסטיים. שזמרת מקבלת הזדמנות בגלל איך שהיא נראית. כשמראיינים מישהו פרובקטיבי וטיפש משיקולי אחוזי צפייה. זה על חשבונכם, וזו הבעיה שלכם.
הקהל קרא לאריק להופיע. אריק לא בא. הוא לא יכול. הקהל חייב להבין. לא כולם מתאימים. אנחנו חייבים להשלים עם זה. בהבנה ובצניעות. כי כשהלא-מתאימים האלה מתקדמים זה לא רק הבעיה שלהם... זו בעיקר הבעיה שלנו. והמחיר יקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה