נקמה

מנקמת הדם יבעבע הדחף הבלתי נשלט לקום ולעשות ולבעוט, ולזעוק זעקת שבר גדולה ולהסתער שלוף חרב למול פני הסכנה.

ומנקמת הלוחם תפעם התעוזה המשולהבת וקור הרוח ושיקול הדעת הממוקדים מרגע היווסדם במטרה בהירה ומדוייקת, שהקיום כולו נגזר ממהותה.

ומנקמת הדין יגלוש חוש הצדק והתבונה המרפדים את להט הקרב בפרחי אמת, מעוטרים קוצי יוד.

ומנקמת הרוח ידום השקט, המסמן את קץ המילים.

וכך יתרמו כל אלוהי הנקמות, כל אחד את חלקו, למען הנקמה הגדולה מכולן. זו של האדם המביט בשלוליות הדם הפזורות סביב זירת האגרוף של הלב והדעת. ולפתע מוצא עצמו בתור אל פתח הזירה, וחש בבוז ובזלזול ובהשפלה המונחים בחלקו הדל בהיותו בשר ודם, עד יהפוך עפר ואפר. והוא המסרב להיות מובל כצאן, מצמיח בו את יצר הנקמה הארור מכולם. ובכוח מכחולו, או עטו, או דבריו, או שיריו, בורא עולם אחר. ומוכיח את הקיים כי בנקמתו ינצח, יכה את ששבה אותו בצינוק ההבלים הזה, ינקום מותם של אלה שלא זכו לחיות.