"בימינו, דומה שנחל תודעת הרבים מכרסם את גדותיו של עצמו, מאבד את כיוונו המרכזי ואת תכליתו... וכל זה בלי מטרה מוגדרת חוץ מאשר מתן ביטוי משולח רסן והרסני לתנופתו הפנימית. נראה כי העמקת ערוצים היא עתה צו השעה"
רוברט מ. פירסינג, זן ואמנות אחזקת האופנוע
יש רק חוק בסיסי אחד בכלכלה, מלמדים ומתכנתים אותך. קוראים לו עקרון המחסור. בני אדם תמיד ירגישו בלתי מסופקים וישאפו להניח ידיהם על יותר. המהות והאיכות אינן חשובות כמו הכמות. זו התחושה הפנימית המקוננת בכל אחד מאיתנו שאפשר להשיג עוד. זו אותה התחושה שהופכת אותנו מאזרחים לצרכנים, מבני אדם למתחרים, מסוללי דרך לאצנים. מי שעובד יותר, ויותר מהר, ישיג עוד. רק לאחר מכן, שיתבשם ברווחיו, ייתפנה להיווכח שזה עדיין לא מספיק. בסתר ליבו הוא כבר מבין שלא יהיה בכך די לעולם, אבל המשחק נמשך ורק חלשים נסוגים. העצירות למחשבה וחשבון נפש הם נחלת המתים.
אילו רק היו הדברים נבלמים בשער הגדול המפריד בין מבצרי הכלכלה לשדות הרגש, כל כך הרבה צער יכול היה להימנע. אך השער פרוץ לגמרי ואנו זורמים בו. סועדים את ליבנו ונותרים רעבים, ממלאים אוויר וחשים חנוקים. מנסים לשווא להקטין את ממדי העיניים, אך הלב עודנו צר מלהכיל את כל מה שנדמה לו שחסר. מתעלם הוא מההבנה כי בעוד ידיו מושטות לרווחה לתפוס ולחוות הכל, ריקות הן, חסרות דבר של ממש להיאחז בו.
הביטו בהישגים הבלתי רגילים של האנושות. קווי גורדי השחקים מסמלים את פסגת הטכנולוגיה, את פירות הארכת תוחלת החיים ונצחון האדם על תנאי היסוד של הטבע. וכל הפאר הזה ממתין לאמיצים הנבונים שרק יעזו לסובב את המטבע ולהיווכח בייסורים המיותרים שכופה על עצמו האדם בסירובו להסתפק. מוטב כי ישמור את המטבע לתזכורת, כמצפן. בתא נפרד ומבודד בארנקו. שאליו לא יבקש להוסיף מטבעות נוספים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה