אחרי לילה ארוך ומבלבל בעיר החטאים, בנקודת המפגש המסוכנת בין השעות הקטנות והאנשים הקטנים, הרגשתי שהגיע הזמן לאיזון. זו ההחלטה שהביאה אותי לשוטט בבוקר המחרת בחנות ספרים גדולה במרכז העיר. שם, רחוק ממדף רבי המכר וצמוד למחלקת הפילוסופיה, הרגשתי מוגן.
ומאותה נקודה ליוו את המסע במנהטן שני חפצים קבועים שלא נזנחו לרגע. בכיס ימין, החיבור הדיגיטלי לעולם. טווה חוטי רשת סביבי כל העת, מעדכן ומקשר. תעודת הזהות שלי כאזרח העולם. המגנט האלקטרוני שלי אל העכשוויזם. ככל שאלה הופכים זעירים יותר, כך מתגמדים גם אנחנו. כאילו נושאים עצמינו בכיס.
ביד ימין דרך קבע אחזתי בחוזקה בספרון הביקורת המושחזת שכתב צרפתי חד ראייה לפני שנים אחדות. ומדי כמה רחובות עצרתי וקראתי עוד כמה שורות, ולא יותר. את הקפה שאבתי בזריזות ואת הספר במתינות שאינה אופיינית לשום דבר כיום. ועל אף שהיה ספרון קטן לא הצליח להיכנס לכיס. התעקש להיוותר בחוץ, ביד, להציק. כמו מבקש למרוד בתרבות הנוחות שמשחררת ידינו מלהחזיק ומוסרת אותה באזיקים שקופים של זמינות.
ושם, לא רחוק מהמבנים האדירים של מרכזי המסחר וההשקעות, למדתי על הפשע המושלם. כיצד הצליח האדם לרצוח את מהותו, את סקרנותו התמימה וחדוות היצירה, והמירם בבנאליות משתקת. וכדי להבטיח שלא יוותר זכר של עדות למעלליו, בחר הרוצח המתוחכם בשיטה שטרם נודעה בהיסטוריה האנושית. הפך הרוצח את עצמו לנרצח, התאחד עם קורבנו. ועתה לעולם לא יוותר את מי להאשים ובפני מי למחות. רק חבורה של זומבים יונקי מסכים, רוצחים ונרצחים, במעגל פשע אורבאני מושלם שאין ממנו הגנה.
ואולי יש, אני משכנע את עצמי. אולי לא חייבים להירצח בקלות כזו. אני אוחז חזק יותר את הספר ומניחו ליד הפלאפון. שישפיעו זה על זה, שיאזנו את עצמם ואותי. שיחד יכיילו את המצפן שעימו אנו מנווטים כאן. זה שמחטיו מאבדות עצמן לחוסר-דעת ולעוצמת השפעתה של רשת זמינה. מטריד לחשוב כמה אנו שמחים להיתקל מדי פעם ברשת חופשית, ולא שואלים עצמינו מהיכן רכשה חופשיותה. ממי שללה אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה