המאחד: אני שמח שכולנו התקהלנו כאן יחד, במעמד מרגש זה. זו הזדמנות נפלאה לבשר לכולכם, שאחרי לבטים רבים והתייעצויות אינספור, החלטנו, החלטתי - לאחד.
כולם: לאחד?!
המאחד: לאחד, כן. לאחד!
כולם: לאחד את מה?
המאחד: לאחד את שתי האגודות. עד עתה הסכמנו שתהיינה שתי האגודות נפרדות, ומעתה נהפוך אותן לאגודה משותפת. תהיה מעתה אגודה אחת. וכל האנשים שהיו חברים בכל אחת מהאגודות יהיו מעתה חברים באותה האגודה.
ראש לשרברבים: אדוני היקר, אני כמובן מכבד מאוד אותך ואת החלטתך ואת משפחתך. אבל אני מבקש למחות בתוקף. הרי לא ייתכן כדבר. אנו אגודה מכובדת, שנים רבות עובדים יחד במסירות ובנאמנות. אנו מתמחים בפתרון כל בעיה בזמן אמת. כבר במבט ראשון אנו יודעים לזהות את הבעיה ולאתר במהירות את הפתרון. בידיים מיומנות אנו פותחים כל מחסום ומשחררים כל ברז. אנו מאפשרים את הזרימה ופועלים בזריזות רבת-רושם. פועלי משמעת ומעש, חרוצים ואיתנים. אנו מקצוענים של ממש ולא ממתינים אף לרגע אחד לפני שאנו מסתערים על המשימה. וכל זאת, בעלות נוחה וסבירה, כמצופה מאנשי מקצוע איכותיים. הכיצד נתאחד עתה עם אלה?
המאחד: שמעתי את טענותיך המכובדות, ואני מתייחס אליהן ברצינות תהומית. אך לצערי, אין שינוי בהחלטתי. תאוחדנה שתי האגודות.
זנב למשוררים: אך אדוני הנכבד, הכיצד נוכל למלא החלטתך הנועזת שיש בה כדי לכלות אותנו כליל ולמנוע מאיתנו את זכות קיומינו, את חירות פועלינו, את ייעוד כישרוננו? אנשים נאורים אנו, שוחרי תרבות ואמנות, סוללי דרך של שפה ומילים וניבים וחריזה. אין אנו פזיזים כאחינו, באגודה השנייה. אינינו מסתערים ואיננו רצים. גם פתרונות אין אנו מחפשים. אדרבא, נעימי הליכות אנחנו, פוסעים במישורים רחבים, עטופי רוח וצבע. אנשי חזון אנחנו, עוסקים ברעיונות ובכאבים. אפופים בתהיות על אודות מהות קיומינו. על הקו השקוף המקשר בין עברינו אל עתידנו, על חלקינו במציאות הסוערת הזו. כלום נוכל להסתופף יחדיו באותן השורות עם אנשי העמל האלה? הרי בקטבים נפרדים של העולם מצויים אנו, ואוקיינוס אדיר מפריד בין משלח ידינו. מוטב אדוני הנכבד כי תשקול מחדש את החלטתך, ותוסיף להותיר לנו לפעול במנותק, בכבוד הדדי אך מופרד, ובאגודות נפרדות.
המאחד: תודה לך אדוני על מילותיך, שכמו שיר נעתקו משפתותיך אל אזניי הקשובות. אך אין כל שינוי בהחלטתי. משתי אגודות נצטמצמה לאחת.
כולם: ומה יהיה עלינו? איך נוכל להמשיך ולפעול כפי שפעלנו עד כה?
המאחד: לא תוכלו. תהפכו כל אחד מכם מאיש אגודה אחת לאיש אגודה משותפת. תהיו מעתה שרברבים-משוררים, או משוררים-שרברבים. ויהיה בכם האומץ לאמץ זה את סגולות האחר.
ראש לשרברבים וזנב למשוררים: אך לשם מה, אמור לנו? לשם מה? מי ירוויח מזה האיחוד?
המאחד: כולנו, חברים יקרים. כולנו. זהו האיחוד המתבקש שנדרשנו עליו בעבר. זהו צו השעה. זהו האיחוד החיוני לכולנו למען העתיד. ומעתה היו כולכם גאים לחבור יחד אל האגודה החדשה, שטעם מנהיגות מצוי בין שורותיה. טעם שכמו אוחד לו יחדיו.
כולם: לאחד?!
המאחד: לאחד, כן. לאחד!
כולם: לאחד את מה?
המאחד: לאחד את שתי האגודות. עד עתה הסכמנו שתהיינה שתי האגודות נפרדות, ומעתה נהפוך אותן לאגודה משותפת. תהיה מעתה אגודה אחת. וכל האנשים שהיו חברים בכל אחת מהאגודות יהיו מעתה חברים באותה האגודה.
ראש לשרברבים: אדוני היקר, אני כמובן מכבד מאוד אותך ואת החלטתך ואת משפחתך. אבל אני מבקש למחות בתוקף. הרי לא ייתכן כדבר. אנו אגודה מכובדת, שנים רבות עובדים יחד במסירות ובנאמנות. אנו מתמחים בפתרון כל בעיה בזמן אמת. כבר במבט ראשון אנו יודעים לזהות את הבעיה ולאתר במהירות את הפתרון. בידיים מיומנות אנו פותחים כל מחסום ומשחררים כל ברז. אנו מאפשרים את הזרימה ופועלים בזריזות רבת-רושם. פועלי משמעת ומעש, חרוצים ואיתנים. אנו מקצוענים של ממש ולא ממתינים אף לרגע אחד לפני שאנו מסתערים על המשימה. וכל זאת, בעלות נוחה וסבירה, כמצופה מאנשי מקצוע איכותיים. הכיצד נתאחד עתה עם אלה?
המאחד: שמעתי את טענותיך המכובדות, ואני מתייחס אליהן ברצינות תהומית. אך לצערי, אין שינוי בהחלטתי. תאוחדנה שתי האגודות.
זנב למשוררים: אך אדוני הנכבד, הכיצד נוכל למלא החלטתך הנועזת שיש בה כדי לכלות אותנו כליל ולמנוע מאיתנו את זכות קיומינו, את חירות פועלינו, את ייעוד כישרוננו? אנשים נאורים אנו, שוחרי תרבות ואמנות, סוללי דרך של שפה ומילים וניבים וחריזה. אין אנו פזיזים כאחינו, באגודה השנייה. אינינו מסתערים ואיננו רצים. גם פתרונות אין אנו מחפשים. אדרבא, נעימי הליכות אנחנו, פוסעים במישורים רחבים, עטופי רוח וצבע. אנשי חזון אנחנו, עוסקים ברעיונות ובכאבים. אפופים בתהיות על אודות מהות קיומינו. על הקו השקוף המקשר בין עברינו אל עתידנו, על חלקינו במציאות הסוערת הזו. כלום נוכל להסתופף יחדיו באותן השורות עם אנשי העמל האלה? הרי בקטבים נפרדים של העולם מצויים אנו, ואוקיינוס אדיר מפריד בין משלח ידינו. מוטב אדוני הנכבד כי תשקול מחדש את החלטתך, ותוסיף להותיר לנו לפעול במנותק, בכבוד הדדי אך מופרד, ובאגודות נפרדות.
המאחד: תודה לך אדוני על מילותיך, שכמו שיר נעתקו משפתותיך אל אזניי הקשובות. אך אין כל שינוי בהחלטתי. משתי אגודות נצטמצמה לאחת.
כולם: ומה יהיה עלינו? איך נוכל להמשיך ולפעול כפי שפעלנו עד כה?
המאחד: לא תוכלו. תהפכו כל אחד מכם מאיש אגודה אחת לאיש אגודה משותפת. תהיו מעתה שרברבים-משוררים, או משוררים-שרברבים. ויהיה בכם האומץ לאמץ זה את סגולות האחר.
ראש לשרברבים וזנב למשוררים: אך לשם מה, אמור לנו? לשם מה? מי ירוויח מזה האיחוד?
המאחד: כולנו, חברים יקרים. כולנו. זהו האיחוד המתבקש שנדרשנו עליו בעבר. זהו צו השעה. זהו האיחוד החיוני לכולנו למען העתיד. ומעתה היו כולכם גאים לחבור יחד אל האגודה החדשה, שטעם מנהיגות מצוי בין שורותיה. טעם שכמו אוחד לו יחדיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה