שירים מזכירים לי לפעמים פנים, שאולי רציתי לשכוח. אך הם חודרים את קליפות ההגנה ומציפים בנו זכרונות וגעגועים, ומשדרים את מחשבותינו הכמוסות כשהן מולחנות בתוך מקלט הרדיו. ואולי, גם בתוך נימי הנפש המחשבות כבר מולחנות, והן נוצרות בנו מנגינה ייחודית רק לנו, שלא תמיד נכון לנו לחלוק. ושירים מסוימים יש בהם כדי לטלטל בנו דבר מה רדום, כמו זורקים אותנו פנימה והחוצה ממה שהתחזינו להיות.
שירים מזכירים לי נופים, שלא הזדמן לי לשכוח. בעיקר כאלה שטרם ביקרתי בהם, אך פקדו בעקביות חלומות ומשאלות לב. ובחסותם מסייר בדמיון בין יערות ירוקים וכרי דשא, שבילים ונהרות רחבים. מדלג בין סלעים וצלילים, מתמכר להרמוניה של סולמות מוזיקליים וחבלי ארץ. משוחרר מכבלי הזמן והמקום, מתפעם משכרון החירות.
שירים הם שיירים של תקווה, שרידים של אופטימיות נצחית ונאיבית שטרם זלגו מנימי הדם ופעפעו החוצה דרך תאי גוף מאוכזבים. הם חלומות בהקיץ מרוממי רוח, נוטעי אמונה. הם דרך חדשה להסתכל על הדרך, להתאהב בפשטותו של צליל בודד, לחשוב שזה הדדי ולחייך. עכשיו שנינו כבר לא בודדים בתוך השיר הזה, אתה מחייך אליו. אבל אין איש מלבדך ברכב. ובעצם, גם אתה כבר מזמן לא שם.
אל תקוו שתהא השנה הקרובה נעימה. הלחינו אותה בעצמכם.
שנה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה