מגדל המילים

בקומה הראשונה שכנו המילים היפות, שנוסחו בקפידה. והכילו בין החללים רגש ותבונה, והיו חדריהן מקושטים ומפוארים כבתי שיר. וכל שער פאר היצירה, וכל חלון פתח לשאר רוח. החלוקה הפנימית מושלמת, והתקרות גבוהות מן המצופה. תחכום וכשרון רב מהדהדים מן הקירות הישרים. תמונות נופים תורגמו לחרוזים זעירים, צחוקם מפוזר ומתגלגל על רצפת השיש המבריקה.

ובקומה שמעל ישבו המילים הפשוטות. קסמן בחדותן, בבהירותן. לא הילכו סחור בין הכתלים, לא הוליכו שולל. נעדרות היו מקצבי שווא. היו הקירות חשופים, ובתוכם נגלו לעין-כל צנרת הדמעות וחוטי הרגש. ססמאות שחוקות נמחו מן המשקופים. תמונות הדימויים הוסרו והושלכו. רק מעטה דק של כנות וישירות ריחף בחלל המגורים. "כאן גרים" נכתב בבוטות על דלת המפתן. וניתן היה להקיש בה בכל שעה, שכן האמת לעולם אינה עוצמת עיניה.

ובקומת הגג, שתיקה. איש לא פגש בה מעולם, אך כולם ידעו כי שם היא מסתגרת, בצנעתה. והתקנאו ביכולתה להעניק עולם ומלואו במבט, חצי מבט. בעיניים מרמזות, לעיתים עוטות חיוך. אין צורך ביותר.

בימים טובים רואים מהמרפסת את הים. בטובים במיוחד, רוחצים בו. מתנקים מהבלי החול.