פעפוע אינסופי

פעפוע (בלועזית: דיפוּזיה) הוא פיזור של חומר במורד מפל ריכוזים, על פי רוב מריכוז גבוה שלו לריכוז נמוך שלו, על מנת ליצור שוויון ריכוזים, וזאת על פני הנפח העומד לרשות החומר. הפעפוע הוא תנועה עצמית של חלקיקים, תהליך הנגרם בשל תנועתם המתמדת והאקראית של חלקיקי החומר, שנובעת מהאנרגיה הקינטית שיש להם. תוצאת הפעפוע היא ערבוב הדרגתי של החומר.

כשמתבגרים, מפסיקים לפחד. וכשמתבגרים עוד קצת, וחושבים על כך שוב, חוזר הפחד. יש אינסוף בחוץ. של חוויות וסכנות, נופים, ארצות. יקום רווי גלקסיות, שבילי תעופה בלתי מאויישים. גלי תדר חוצי אטומים, תרבויות משונות, אוקיינוס. רמות שונות של אטמוספירה, של קיום. האימה נובעת לא רק משברירי מחוסר הוודאות, אלא מהסכנה להישאב לתוך הכאוס, אל נבכי התהום נטולת התחתית. להתרסק למליון חתיכות נטולות קשר, לאבד את נקודת ההתחלה, להתנתק מהעוגנים שמעולם לא היו שם.

האינסוף הזה ערמומי, ובקיא בחוקי הטבע. הוא מריח את הריקנות שבפנים, את השממון הרגשי והתודעתי שלנו ומאיים להטביע אותנו במפל הריכוזים שלנו. יחתור לחדור אלינו בהדרגתיות, דרך מערכת הנשימה ויתר החושים, בדרך בטוחה, עד יספוג אותנו לתוכו ויותיר אותנו קליפה לנביבות ההמונים, עטיפה קוסמטית מבוהלת, בועת סבון.

זה הזמן למלא את העגלה, אני חושב. בתבונה ורגישות. להפריח את השממה, להציף החלל. להדוף את מפל הריכוזים, לחסום את הפעפוע. להזכיר ליקום האינסופי, שגם בתוכינו אינסוף. שבין רצועות הבשר מנשבת רוח מעל פני המים. שברצותה, ורק ברצותה, ייסוג החושך והתוהו. יהי אור.