תקשיבו לה

שעת בוקר מוקדמת, רדיו. עוד מאוכזבת מהדמוקרטיה מתראיינת.

"לא, אני לא חושבת שאלך להצביע. חבל על הזמן והמאמץ. לא אגיע לקלפי. ולא רק אני - אף אחד מבני משפחתי לא יצביע. וזו לא החלטה חדשה! כבר עשרים שנים שאנחנו לא הולכים להצביע. זה לא מעניין אותנו, לא אכפת. אנחנו הרי לא מאמינים להם, לאלה שיושבים שם למעלה ומחליטים בשבילנו. הם כולם מושחתים, וכולם רמאים וכולם שקרנים. הם לוקחים מאיתנו כסף ומקבלים בשבילנו החלטות. הם פחדנים וגנבים. אין שום סיבה לבזבז על זה את הזמן. וכן, מופעלים עלינו לחצים. הבן אומר להצביע לאלה, ניסה לשכנע את כל המשפחה, והבעל אומר אחרת. והתקשורת גם מנסה לשכנע ולשטוף את המוח. אבל אנחנו לא מקשיבים להם בכלל, אנחנו לא הולכים. אנחנו לא משתתפים במשחק הזה".

אני מאזין בקשב רב. היא נחושה, בטוחה. שונאת את הדמוקרטיה. לא מאמינה ל"שיטה".
חושבת שאפשר להשפיע גם בדרכים אחרות.

תקשיבו לה, לגאולה עמיר.
תקשיבו לה טוב. לכל מילה.
תקשיבו לה, ולכו להצביע.