במקום בו אנו הולכים חולפים לידינו אחרים, באים, בוהים. חלקם אולי ישנו את חיינו יום אחד, אם נעצור. חלקם אולי אוחזים בסוד שיהפוך אותנו מבפנים. אבל ברחובות שלנו יש קסם מיוחד, דוחף אותנו להמשיך ללכת, פועלים על סרט נע, מניעים על אדים אחרונים של כעס שכבר שכחו על שום מה.
במקום בו אנו שותקים, מדברים אחרים. וכשהם צועקים הם צודקים. וכשהם מתלהמים הם מרשימים. וכשהם מתעייפים, הם מתחלפים. יורדים מהבמה ושבים אל הקהל השותק, שהתבקש לעבור לפני ההצגה לרטט. אלא שכבר שום דבר לא מרטיט במחזה הכושל הזה. הטקסטים שחוקים, אין חדש תחת התאורה, והאולמות אילמים.
במקום בו אנו חולמים אנחנו חיים. ופתאום מתבלבל הקו המפריד בין קיום ודמיון. ואין מופלא מן הבלבול הזה, שרק בודדים יסתחררו בו, ויזכו לדומם מחשבות בשיט התענוגות לאי הוודאות.
ובזמן שדרכנו במקום, צודקים ונחרצים וחרוצים, חלפו חיים. ואי אפשר לקבל פיצוי במקומם. ואיש לא יחיה במקומנו. לא בזמנינו.
במקום בו אנו שותקים, מדברים אחרים. וכשהם צועקים הם צודקים. וכשהם מתלהמים הם מרשימים. וכשהם מתעייפים, הם מתחלפים. יורדים מהבמה ושבים אל הקהל השותק, שהתבקש לעבור לפני ההצגה לרטט. אלא שכבר שום דבר לא מרטיט במחזה הכושל הזה. הטקסטים שחוקים, אין חדש תחת התאורה, והאולמות אילמים.
במקום בו אנו חולמים אנחנו חיים. ופתאום מתבלבל הקו המפריד בין קיום ודמיון. ואין מופלא מן הבלבול הזה, שרק בודדים יסתחררו בו, ויזכו לדומם מחשבות בשיט התענוגות לאי הוודאות.
ובזמן שדרכנו במקום, צודקים ונחרצים וחרוצים, חלפו חיים. ואי אפשר לקבל פיצוי במקומם. ואיש לא יחיה במקומנו. לא בזמנינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה