יום שישי, 25 בינואר 2013

זה רק שולחן

גב ישר, הליכה זקופה. שדרו מבטים כרגיל, עסקים שגרתיים. לכו בקצב נינוח, נשימות קצובות. כנסו בזריזות למשרד, ריק או מאויש זה לא משנה, ועמדו לשניות אחדות במקום. הושיטו רגל אחת, רצוי את החזקה מביניהן, והניחו אותה ביציבות על הכסא. העבירו לצידה גם את הרגל השנייה. מבלי שהות נוספת, קפצו עם שתיהן על השולחן. השתדלו לא ללכלך, אך אל תקפידו יותר מדי. עכשיו טלו את הקצב לרגליכם. זוזו, בעטו, רקדו, קפצו, דלגו. כל עוד השולחן לא מתמוטט אתם בסדר. ואם יתמוטט, אתם בסדר חדש. הביטו אל החלון מהזווית המשודרגת. התפתו לרגעים ספורים האם לזנק אל המנורה. בסיום, קפצו חזרה אל הקרקע היציבה. חלפו באדישות על פני מבטים תוהים. חזרו לעבודה כאילו דבר לא קרה. אם תתבקשו, נקו בזריזות את שאריות החול שהותרתם על העץ. אל תצרו קשר עין. נקו וצאו.

זה רק כסא, זה רק שולחן. זה רק חלון, זו רק מנורה. אלו הם רק קירות, אפשר לחצוב בהם. במאמץ חלש מכפי שאתם חושבים. זה רק אמצע היום, אלו רק אמצע החיים. זה רק מקום עבודה, יבוא אחר. זו רק ההתחלה, ויש הרבה המשכים. אלו הם רק אנשים, אלו הם רק פנים. זה רק ריקוד, זו רק קפיצה. זה רק עכשיו, זה רק זמני. 

מה השווי של כל אלה, אם זה אתם מולם? מי הם שיכפו עליכם את קבעונם. זכרו. בסופו של יום, זה רק אתם. תוודאו שזה באמת אתם. תשבעו שזה עדיין אתם. תהיו.

תגובה 1:

  1. http://www.youtube.com/watch?v=2EdWgsTUhmI
    דקה 1:40 עד דקה 3:00.

    השבמחק