בטקסטים שלא נכתבים לעולם

בטקסטים של נכתבים לעולם צפונים הסודות הגדולים, החלומות שהס מלהזכיר פן לא יתגשמו, מחשבות גנוזות, שירי מגירה, רזים נעולים, רעיונות פסולים, בדיחות נלוזות, אמיתות חבויות. בשורות הסודיות מצויים גופים מופשטים, נטולי מלבושי דימוי, חשופי כנות, חומרי גלם טבעיים. עת ייכתבו יעלם קסמם, תאבד תמימותם. כן לנצח יישמרו במרתף הנפש, יתועדו בנדירות מוקפדת, לא תשזופנה עיני ההמון בבהירותם. איש אינו שואל אודותיהם, לא מתגעגע. הוחלפו מזמן בכתבי רדידות זוהרים וצבעוניים. לעולם לא יאכזבו הם את החולמים בהקיץ המוקסמים מאגדות הבדיון, לא יסכנו מסמכי המקור את נעימות פנטזיית הזיוף.

ובטקסטים שלא נכתבים לעולם חבויים גם כתבי אישום המופנים אישית לכל הסובבים. ובהם טענות חמורות, נועזות. על שכפינו בניין בתים שקופים מזכוכית, ושכחנו לציין כי על כולם להיות אחידים ומסודרים, נכונים ונקיים. וגדר של מתכת הוצבה סביב היצירתיות, שגם היא נדרשת לתיחום. ובורות מיקוש נחפרו סביב השכונה, מחשש לטומאת הזרים. ושלטי אזהרה ותותחים משתיקי מוזות. והאקלים נעים, חמימות אוהבת של רגשות קרים, חזות יוקרתית של שנאת חינם.

ובקצה הרחוב, בבית העלמין, פרוסים הטקסטים שלא נכתבים לעולם על מצבות לבנות. והם לבנים וחיוורים מבושה, שטופי גשם. גם במותם לא ייחשפו, איש לא יעיין בהם. אובדן מילים שלא נמסרו. בזבוז אותיות גנוזות. "לא חבל על השתיקה? לא חבל? הרי ניתן היה לגעת, לשנות. אפשר היה להציל, לרגש, להשתחרר", נכתב בכתב יד בעמוד הראשון של הספר, שמעולם לא נכתב, שמעולם לא נקרא, וכאן נקבר.