לפעמים, כשאני כותב, והרעיון מובנה בראש והכתיבה זורמת וקולחת, אני יכול לעצור לדקות ארוכות, לפעמים אפילו ליום, כדי למצוא את המילה המדוייקת שתבטא את מה שאני חושב. זה לא עניין של מה בכך, גם לא דקדקנות מיותרת. זו המחוייבות הכנה והמוחלטת שלי להביע בדיוק את מה שאני חושב, להעביר את הטון והרגש המושלמים שיבטאו את הלך הרוח, להציב את הצלילים הנכונים במנגינה כדי למנוע תחושה של זיוף. זו החירות של האמן להמתין עם יצירתו עד יגיע משלוח הצבע המתאים למכחולו. זו נכונותו של המדען להמתין עם מחקרו עד יומצא הרכיב הנחוץ לו. זכותו של המחזאי להעסיק רק את כותב המנגינות שהוא חפץ בכשרונו. אנו מתפשרים כל כך הרבה פעמים ביום, ובנקודות מסויימות אנחנו עוצרים והופכים לקשוחים באורח קיצוני. אנחנו לא מוכנים לייצר תחושה של כמעט או בערך ברעיונות הכי עמוקים שלנו, הכי כמוסים. לפעמים יש רק פועל אחד, תיאור מסויים, דוגמה נקודתית, שיכולים להעביר את המסר, לשרת נאמנה כצינור בטוח בין תודעת הכותב לעיני הקורא. וברגעים האלה, בהם משתכנע היוצר כי נחוצה החרב החדה ביותר כדי לשייף את המסר ולסגנן אותו ללא ויתורים - מוטב להמתין עד תגיח המילה המדוייקת והמושחזת, נכון לחכות.
אבל כל זה לא באמת חשוב. מה שחשוב הוא, שרק כאשר אני לובש את החולצה המתאימה בדיוק במידתה ובצבעה, ורק כשאני בתספורת המדוייקת, אני זוכה לתשומת לב ולהערכה מרשימים. חשוב להקפיד ולדייק בדברים האלה. העולם לא שייך למחפפים.
אבל כל זה לא באמת חשוב. מה שחשוב הוא, שרק כאשר אני לובש את החולצה המתאימה בדיוק במידתה ובצבעה, ורק כשאני בתספורת המדוייקת, אני זוכה לתשומת לב ולהערכה מרשימים. חשוב להקפיד ולדייק בדברים האלה. העולם לא שייך למחפפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה