מכירים את זה שאתם שותים משהו מבקבוק והוא מטפטף? אתם בוחנים את הבקבוק מכל צדדיו ורואים שאין בו כל פגם וממשיכים לשתות, ושוב טפטוף מורגש בקצות היד. אתם מביטים על החולצה שלכם. זו האהובה עליכם. לא יתאים בה כתם שוודאי לא ירד. שוב בחינה של הבקבוק. הפעם מקיפה ורצינית, במטרה לאתר את הסדק ולאטום אותו לנצח. אבל הבקבוק תקין והטפטוף נמשך. פשוט לא היום שלכם.
ואז אתם מבינים שגם הפקק עדיין ביד שלכם. הפקק המטפטף.
ובוודאי נמלאת תודעתכם בלקחים אינספור על האיש שמנסה למצוא את הבעיה במקום הלא נכון, שלא אבחן כיאות את האתגר. על הפתרונות המפתיעים של החיים, על הרמזים הנחבאים, השכחה. על הקריצה הקטנה של הבקבוק שצריכה לשלוח אתכם לחשבון נפש. לאתר בדקדקנות את טפטופי חייכם, היכן אתם סדוקים, היכן פקוקים, היכן אטומים.
אבל לא לשם נודדות מחשבותיי. כבר לא. אני פשוט ממליץ להמשיך לשתות. שיטפטף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה