יום שישי, 27 באפריל 2012

הצדק הטבעי

משפט אחד משך את תשומת ליבי בפסיקת בית המשפט העליון בסוגיית גיורי הרב דרוקמן. הנשיאה בדימוס בייניש האשימה כי "הרכב בית הדין הרבני הגדול רמס את כללי הצדק הטבעי". מובן לכל כי לא מדובר בהאשמה קלה או טענה של מה בכך. אבל נדמה שמתחת למילים הספורות האלה מסתתרים הרים ותהומות של מחלוקות ותפישות עולם מתנגשות, של גישות שונות בתכלית לחיים, של תכליות אחרות, של חיים אחרים.

האם הייתה צריכה כבוד הנשיאה להתעמק בפסיקת הגיורים כדי להכיר בפערים העצומים המפרידים בין שני בתי המשפט? בין אולמות הדין השוכנים בירושלים חוצצים הנחות יסוד מנוגדות שלעולם לא תיפגשנה כנראה, ובוודאי לא יוכלו להוליך להסכמה משותפת על ערכיו של "הצדק הטבעי". ומי בכלל קובע שהמושג הזה קיים בכלל? מהו צדק ומהו טבע? האם ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ מתוך תקנון כתוב? האם סלל את מערכת הכוכבים סביב מערכת חוקים תואמת שנועדה להנחות את בני האנוש ככוכב הצפון? האם עודנו מצוי שם בין העננים כדי לפקח ולאכוף את הציות? ומי על פני האדמה אמון על פרשנות ציוויו?

בעבר נטען כי ממלכות קורסות הן אלה שבהן לא דין ולא דיין. כשאין שופטים ומלכים בירושליים, גם היכלי השפלה לא ירוממו ראשם. ואנו? לכאורה נתגאה בכך שדיינים רבים לנו. והצדק, מופיע מכל עבר, על צורותיו וגווניו המרובים. אך בהעדר שורשי החזון והזהות, לא יוכל הצדק הטבעי לצמוח מן הקרקע. ואנו, לא נזכה להנות מפרותיו. יהודים ומתגיירים, חילונים ודתיים, צברים ועולים, כל איש ורבניו, עוונותיו וערכיו. וודאי יטען גם בית הדין הרבני כי בית המשפט העליון רומס את הצדק. ייתכן אפילו שהצדק איתו. תלוי את מי שואלים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה