ויסלבה שימברוסקה כעסה על המילה 'הכל': "מילה מתנשאת, נפוחה מיהרה. מן הראוי שתכתב במרכאות כפולות. מעמידה פנים שאין היא מחסירה דבר. שהיא מכנסת, מקיפה, מכילה, אוצרת בתוכה. בעוד שאין היא אלא רסיס מן הסערה".
ואני לא מבין, אם כבר נזפה, מדוע פסחה על "כלום": מילה שקרית, רדודה באפסיותה. מן הראוי שתכתב גם היא במרכאות כפולות. מעמידה פנים שאין היא מחסירה דבר. על אף שהיא מתעלמת, מחסירה, מאבדת, מוותרת מתוכה. מכילה היא הרבה יותר מהסערה מכפי שנדמה. ולפעמים נדמה, כי היא מקור הסערה בעצמה.
ובכלל, אם כבר לכעוס על מילה כלשהי, מוטב למקד הזעם ב"כמעט": מילה מכאיבה, מכבידה נשימות יגעים. מן הראוי שלא תכתב, שלא תאמר, שלא תהגה. מעמידה פנים שנתנה הזדמנות, אך נקמנותה צורבת. כינסה רק קנאה, הקיפה בושה, הכילה יגון, אצרה את תחושת הפספוס. היא רסיס שמועה על סערה שקרתה, והנביטה ירק בשדות אחרים. ובידינו - היא גרגר חול. של שיממון מדברי, של הנוף המרהיב הנשקף מרכסי הר נבו, תעתוע טעמה המבטיח של החלטה נבונה, שהתקבלה בדיעבד.
ואני לא מבין, אם כבר נזפה, מדוע פסחה על "כלום": מילה שקרית, רדודה באפסיותה. מן הראוי שתכתב גם היא במרכאות כפולות. מעמידה פנים שאין היא מחסירה דבר. על אף שהיא מתעלמת, מחסירה, מאבדת, מוותרת מתוכה. מכילה היא הרבה יותר מהסערה מכפי שנדמה. ולפעמים נדמה, כי היא מקור הסערה בעצמה.
ובכלל, אם כבר לכעוס על מילה כלשהי, מוטב למקד הזעם ב"כמעט": מילה מכאיבה, מכבידה נשימות יגעים. מן הראוי שלא תכתב, שלא תאמר, שלא תהגה. מעמידה פנים שנתנה הזדמנות, אך נקמנותה צורבת. כינסה רק קנאה, הקיפה בושה, הכילה יגון, אצרה את תחושת הפספוס. היא רסיס שמועה על סערה שקרתה, והנביטה ירק בשדות אחרים. ובידינו - היא גרגר חול. של שיממון מדברי, של הנוף המרהיב הנשקף מרכסי הר נבו, תעתוע טעמה המבטיח של החלטה נבונה, שהתקבלה בדיעבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה