ביום יפה כל כך, כשהשמיים מחייכים בשבילך בפיסוק רחב של שיני-עננים ואישוני זריחה נעימים, כשבין הירוק לכחול כל מגוון הצבעים משתלבים במקצב מדוייק, ומכל עבר מגיחות רוחות הים והנפש לחבק את היגעים, ומבקשות הן מחילה שלא באו קודם, והמחילה ניתנת, כי ביום כזה אין כעס ואין טינה ואין איבה או מכאוב, כי מעלות החום ומעלות האדם מרקדות יחדיו בצינת נעימות מתקתקה, והאדם בא אל סיפוקו ופוגש בגורלו ומשחקים הם בערבוביית רגשות, מגישים את עצמם לעצמם ובוחרים בחופש אין קץ, שאין שני או ראשון לו, ולא שישי או שבת, ואין אסירים בכלאם כי רק אסירי תודה נפעמים מהשפע הקולח הזה, המציף מאגריהם המרוקנים של הצמאים והרעבים, ומזון הבריאה כבר מציף ריאותיהם, והם מודים לו ומודים שלעולם לא ישכחו את הפלא הזה אשר ציפה להם מעבר לדלת והגיח בעד החלון ורצה בקרבתם וזכה בהם והם בו, ועתה לא ניתן עוד להפריד בין האנושי לבדיוני ובין העכשיו למותר, ובין אדם לחברו ולעתידו ולעברו ולעצמו. תמצית האושר על מצע של טבע, פרוס לקוביות גרוסות של שמחת אמת ותקוות-עד שלא ישובו לנוע מחוגי השגרה בשאון השעון.
זהו יום של הגשמת חלומות ולא של השלמת משימות, של נדודים ולא של מדים.
ביום יפה כל כך, זה פשע להישאר אטומים בין קירות.
פשע נגד האנושיות.
זהו יום של הגשמת חלומות ולא של השלמת משימות, של נדודים ולא של מדים.
ביום יפה כל כך, זה פשע להישאר אטומים בין קירות.
פשע נגד האנושיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה