אומרים שפעם, שעוד חרתו האבות על חרסים, לא היו בעולם סימני פיסוק. את מקומם מילאו רווחים סתמיים שנועדו לסמן בהיעדרם את קיומם. כמו קרובים שחלפו, או זכרונות ישנים.
ואני תוהה כיצד הסתדרו בני האדם בלי סימני שאלה, שבהיעדרם הייתה שנתנו ערבה יותר, אך עם הרבה פחות סיבות להשכים בבוקר.
ואיך הסתדרו בלי סימני קריאה הזועקים מן הדף וקולם לא נשמע, שקיומם נועד להפנות תשומת לב רגעית לכך שיש חדש תחת השמש, גם ביום מעונן וגשום.
וודאי עייפים היו אבותנו ללא פסיקים, שכל תכליתם מתן הפסקה קלה או אוויר לנשימה, וצורתם כחיוך קטן שנועד להזכיר שמותר.
או מקף, נקודתיים ומרכאות, שנועדו לפרט ולנמק ולבאר את כל מה שאפשר ללחוש במבט.
ובהיעדר נקודות, החותמות פרקים ומאפשרות לחדשים להיוולד ולצמוח. הנקודה היא הרי הזכר האחרון לקו התפר שעבר פעם בין הסוף להתחלה, בין הכאב לאושר.
כנראה שהיו משפטיהם קצרים יותר, פשוטים ומובנים. ייתכן שלא היו זקוקים לעזרים הטכניים שהמצאנו במקום נשימות.
ואולי פשוט היו אמיצים יותר, מעזים לכתוב בלי מגבלות של פיסוק. בלי מחוייבות לתבניות. ואפילו - בלי סוף
ואני תוהה כיצד הסתדרו בני האדם בלי סימני שאלה, שבהיעדרם הייתה שנתנו ערבה יותר, אך עם הרבה פחות סיבות להשכים בבוקר.
ואיך הסתדרו בלי סימני קריאה הזועקים מן הדף וקולם לא נשמע, שקיומם נועד להפנות תשומת לב רגעית לכך שיש חדש תחת השמש, גם ביום מעונן וגשום.
וודאי עייפים היו אבותנו ללא פסיקים, שכל תכליתם מתן הפסקה קלה או אוויר לנשימה, וצורתם כחיוך קטן שנועד להזכיר שמותר.
או מקף, נקודתיים ומרכאות, שנועדו לפרט ולנמק ולבאר את כל מה שאפשר ללחוש במבט.
ובהיעדר נקודות, החותמות פרקים ומאפשרות לחדשים להיוולד ולצמוח. הנקודה היא הרי הזכר האחרון לקו התפר שעבר פעם בין הסוף להתחלה, בין הכאב לאושר.
כנראה שהיו משפטיהם קצרים יותר, פשוטים ומובנים. ייתכן שלא היו זקוקים לעזרים הטכניים שהמצאנו במקום נשימות.
ואולי פשוט היו אמיצים יותר, מעזים לכתוב בלי מגבלות של פיסוק. בלי מחוייבות לתבניות. ואפילו - בלי סוף
יפה.
השבמחקמי שקורא קצת גמרא רואה שהמשפטים היו קצרים יותר אבל מובנים פחות. המשפט היה בסיס לגילוי ולא מידע סגור. היוונים שהמציאו את האמת גם היו צריכים את סימני הפיסוק כך שהטקסט יכיל משמעות אחת.
אגב, יתכן שכל מיני מילים לא מובנות מהמקורות הן סימני פיסוק דווקא (למשל - סלה, כסוף פסקה בתהלים, או 'אתמהא' [=אתמה] כסימן שאלה בספרות המדרש).