מכריכה לכריכה

מעטות החוויות המיוחדות שאני יכול להעלות על הדעת, המשתוות בעוצמתן לתחושת סיום ספר. כאילו פרק נוסף הושלם בחייך, הצטרף למאגר החוויות המיוחדות המצטברות בקרקעית הנפש. עוד יצירה חדרה לנימי הגוף, התמקמה בהם כבימים אחדים, ולבסוף התמוססה לתוכנו והפכה כבר לחלק ממי שנהפכנו להיות מעתה והלאה. אבל חוויה נעימה זו, נפלאה ככל שתהא, הופכת לנדירה יותר ויותר בימינו ובמקומותנו. כמה פעמים בתקופה האחרונה התחלנו ספר ובגדנו בו עם אחר, או סתם הפסקנו באמצע, או התחלנו מהסוף, או וויתרנו מראש. ואולי לא רק עם ספרים.

כמה נפלא לשוב ולהעמיק בספר נושן, שכבר קראנו מזמן. לחזור אל אותו חבר מן העבר ולבדוק האם היום אנו מבינים את הדברים אחרת, האם המילים מקבלות משמעות בוגרת ועמוקה יותר, האם המפגש המחודש מעלה זכרונות. אנחנו כבר לא עושים דברים כאלה. החדש דוחה את הישן, הדהוי מושלך לארכיון המבוצר אחר מנעול ללא מפתח. ואולי לא רק עם ספרים.

כמה יצא לנו לאחרונה לשבת עם חברים ולהיזכר יחד בספר שקראנו, לדון בסופו, להתווכח על מסריו. כמה יצא לנו להתחבט באשר לספר שאנו רוצים לקרוא ולא ללכת שבי אחר כריכתו או ההמלצות שהודפסו במדורי הצרכנות. מתי דחינו את השינה בשביל שיחה צפופה עם ספר, מתי התאהבנו בכתיבה, דמיינו עם סופר, התעכבנו יום שלם על משפט. ולא, לא רק עם ספרים.

אני שב ונתקל במחקר הזה, שהוכיח כי לחיוך יש אפקט דו צדדי: הוא מבטא באופן אותנטי מצב של אושר וסיפוק, אך הוא גם יכול לעורר אותם. חיוך כפוי משפר לנו את מצב הרוח לאורך זמן, וזהו כבר "ממצא מדעי". אם אמנם הסימפטומים יכולים להשפיע על התופעה, אי אפשר שלא לחשוב שוב על הרגלי הקריאה שלנו. אולי, רק אולי, אם נתאמץ באמת לבחור טוב יותר את הספרים שלנו, ואז להשקיע את כל כולנו בתוכם, מכריכה לכריכה, מנשימה לנשימה, הקסם ישוב לתחייה. אולי בסוף יהיו לנו רק ארבעה ספרים על המדף. אבל הם יהיו בלתי נשכחים, ומרגשים, ואמיתיים. ולא רק הם.