הקוד

כשהיינו ילדים לימדנו עצמינו לכתוב ולצייר ואצרנו ספרים ותערוכות. כמו נולדנו בידיעה נחושה כי לא די לנו בתמונות על הקיר ובכותרים על המדף. רוצים אנו ליצור משהו משלנו, לחתום שמינו על חידוש. וניחשנו כי כך עובדים הדברים.

וכשהתבגרנו לעולם ממוחשב, למדנו שפת תכנות. לבדינו מתוך ספרים ובחוגים. פגשנו מילים חדשות, ותחבירים חדשים של משפט, וכתבנו תוכנות ומשחקים. כמו הצהרנו כי אין אנו מסתפקים עוד במה שקיים, ונחושים אנו להמציא פתרונות חדשים ולהתאים את המערכות לצרכינו. לשעבד את הסביבה לגחמות שהתעוררו. וככל שהתמדנו כך הבנו כיצד המערכות הקיימות עובדות באמת, והתחלנו לזהות דפוסים מוכרים מרצדים על המסך. ואל כללי המחשוב נוספו חוקי המדע והטכנולוגיה. ואת כולם ניתחנו כדי לחלץ חוזקות וחולשות והתעקשנו לייעל ולשפר. הופתענו לגלות בתום כל שיעור עד כמה ארוכה עוד הדרך, וסופה רחוק אם בכלל. אך סברנו כי כך עובדים הדברים.

וכשהתבגרנו למדנו פילוסופיה, ופתע נגלה הקוד האמיתי לנגד עינינו. והחלו העיניים לזהות דפוסים גם מחוץ למסכי המחשב והנייד, והראש בהה בקיים ובחולף. החלו לנדוד המחשבות ברחבי העולם ומחוצה לו, ובתוכינו. ומושגים החלו מתפרקים מעצמם ומתחברים מחדש, משחררים אנרגיה של התרגשות, פולטים סם סקרנות ממכרת. הוקסמנו מקדושת הרעיון ומפלאי הוייכוח. התדיינו עם עצמינו ועם אחרים, והכרנו לעומק את שננעל שם כל העת בכספת פנימית. וחשבנו לתומינו שהקוד השלם בידינו, שפוצחה התעלומה, סוד הדברים.

אך עתה, משהשכלנו והתבגרנו, מבקשים אנו ללמוד לאהוב.