מה עובר בדעתו של עץ כשהוא קורס כך לבדו באמצע היער, נפרד מענפיו. אילו שאלות טורדות את לשד גזעו הפצוע כשהוא נשבר באין עדים. לאן נודד מבט קשישה הלובשת מדי יום מיטב מחלצותיה ואין מבקר בפתח ביתה. והיא ניצבת דוממה בחלון ממתינה לשווא, לשב. לאן מתנקזים הסיפורים המופלאים שנותרו נצורים בשתיקה בפנים חתומות. לאן שטים חלומות הבודדים, הנשלחים בצנעה לחלל בשעות לילה מאוחרות. היכן מולחנים השירים שלעולם לא יצאו חללי לב.
לא אכפת לו לעץ אם מישהו שומע משהו נופל. רק ישמח לדעת שלמישהו אכפת. שמישהו עוד נוטע בו תקוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה