אנחנו נאורים

אנחנו נאורים.
נושאים בנפשינו אמונים לשחר היום. עומדים כלפידים איתנים בפני חשכת בורות. רקמות חיינו שספגו טעמה הציני של הצביעות חדורות כל עומקן לחוש צדק ומוסר. מבטינו נוסק מעלה בנחישות השמורה לגיבורים, מסמן באופטימיות דרך טובה יותר, הוגנת. מבטיח לרפא כאבי זמן עקשניים.

אנחנו נאורים.
מההכרה הקשה והמייאשת באנושיותנו שאבנו מחוייבות נצח לכבוד המין האנושי. מן הבשר ודם קידשנו רוח ודעת. חרתנו על קירות הלב שבועת הגנה לחירות המחשבה, לחופש הקיומי, לזכות לאהוב. מתוך ראייתנו הבהירה עיוורנו עצמינו מצבעים. מעומק ההבחנות והשוני ציירנו קווי דמיון, קשרנו יחד חלומות בחוט זהב.

אנחנו נאורים.
על כן נחושים להילחם בקנאות וברוע ולהביס מזימת דעות קדומות וצרות עיניים. ונחושים יותר להניח לעד את כלי הלחימה. לפשוט מדים ומסכות קרב שבטיות ולהתמסר לריחו המשכר של פרדס שניטע יחד. ניחוח התחלות חדשות בבתים שנבנו בתקוות צעירים ולא נסדקו ספקות.

ובבוא יומינו להתייצב בפניו, וודאי יקרב בחיוך אבהי ויניח ידו הבוטחת על כתף. ניסו, כך יגיד, לסכסך בינינו. שליחים ומתווכים בישרו דברי הבל. אך הם לא הצליחו, בני. כשלה דרכי רשעים. כי עמוק בלב חשת תמיד בציווי שזרעתי בך. תמיד חשת ברוחי, באמת. 

לא בכדי בראתי אתכם שניים, יספר. אור וחושך, אחים תאומים שלעולם לא ייפגשו. ידעתי כי בכך גזרתי גורלך להילחם מבוקר עד ליל, לזרוח במיטבך נגד כוחות האופל. עשיתי זאת במכוון, בני. להזכיר לכולם, מדי יום, מה הופך אותנו למה שאנחנו. מדוע אתה בני ואני אביך.

אנחנו נאורים.