ביקור חלומי אצל הרופא צריך להישמע כך: "מזל שבאת, חיכית לך כי לא רציתי שאף אחד יידחף בתור לפניך. תן לי רגע להסתכל עליך, כן אני רואה בדיוק מה יש לך, זה די ברור. אין צורך בבדיקות נוספות. האבחון פשוט, ואתה גם העשירי שמגיע עם הבעיה הזו מהבוקר. לכולם עזרתי וכולם כבר בריאים. אתה צריך לקחת כדור אחד ועד הערב אתה אדם חדש. האמת שיש לי עוד חבילה במגירה שאתה יכול לקחת. שתהיה בריא וד"ש להורים".
אבל הביקור שלי נשמע אחרת: (בטלפון: "שמע אל תשאל, תקעו אותי בקופת חולים לכמה שעות. כן. עכשיו אני צריך טובה, התקשרו מחדר התאוששות ואמרו לי שהילדה מדממת. כן, ברור שזה שום דבר, אמרתי להם. אבל לך שנייה לבדוק מה רוצים מאיתנו. כן, תגיד להם שזה קורה לפעמים"). "אני איתך. כן, אתה בריא בדרך כלל? כן? אז למה אתה כאן? תן לי להתסכל רגע. זה נראה לי ויראלי. אנטיביוטיקה? בשביל מה? ויראלי אמרתי לך. לפחות ככה נראה לי. מקסימום בוא לביקורת עוד חודש וכבר נראה. בינתיים - סבלנות. יעבור".
"אז ויראלי, הא?", אני מנסה לגזור משמעויות. "ואין מה לעשות?". הוא שותק ומושך זמן. "יודע מה? אני ארשום לך תחליפי דמעות. לא יפתור את הבעיה, אבל לא יזיק".
זה מגיע בקופסאות קטנות מאוד, בבקבוקים שקופים. נפתחים בקלות, ואפשר גם לאטום אותם אחר כך. מספיקים ליום אחד, ואז פותחים חדשים. דורשים מרשם, אבל לא יקרים. תחליפי דמעות.
בעצם, רק בשבילם הגעתי לרופא. בשביל זה כולנו הולכים לרופא. או לפסיכולוג. או לשיחות נפש עם חברים. הרי המשברים והמחלות שלנו תמיד ויראלים. חולפים, מתחלפים. התרופות זמניות, משככות כאב לפרק זמן מוגבל. מה שאנחנו באמת מחפשים, מה שאנחנו באמת צריכים, זה תחליפי דמעות. רק אלה יאפשרו לנו לפרוק, לשחרר, להאמין שהצלחנו להתחסן. אם לא הדבר האמיתי לפחות איזה תחליף זול בבקבוק שקוף. בדיוק בשביל זה אנחנו מבוטחים, בזכות זה אנחנו עוד מאמינים. נטיפי רגש מלאכותי ארוזים בפלסטיק.
זה חייב לעזור נגד הויראלי. מקסימום נחזור לביקורת, עוד חודש. נחליף במשהו אחר.
אבל הביקור שלי נשמע אחרת: (בטלפון: "שמע אל תשאל, תקעו אותי בקופת חולים לכמה שעות. כן. עכשיו אני צריך טובה, התקשרו מחדר התאוששות ואמרו לי שהילדה מדממת. כן, ברור שזה שום דבר, אמרתי להם. אבל לך שנייה לבדוק מה רוצים מאיתנו. כן, תגיד להם שזה קורה לפעמים"). "אני איתך. כן, אתה בריא בדרך כלל? כן? אז למה אתה כאן? תן לי להתסכל רגע. זה נראה לי ויראלי. אנטיביוטיקה? בשביל מה? ויראלי אמרתי לך. לפחות ככה נראה לי. מקסימום בוא לביקורת עוד חודש וכבר נראה. בינתיים - סבלנות. יעבור".
"אז ויראלי, הא?", אני מנסה לגזור משמעויות. "ואין מה לעשות?". הוא שותק ומושך זמן. "יודע מה? אני ארשום לך תחליפי דמעות. לא יפתור את הבעיה, אבל לא יזיק".
זה מגיע בקופסאות קטנות מאוד, בבקבוקים שקופים. נפתחים בקלות, ואפשר גם לאטום אותם אחר כך. מספיקים ליום אחד, ואז פותחים חדשים. דורשים מרשם, אבל לא יקרים. תחליפי דמעות.
בעצם, רק בשבילם הגעתי לרופא. בשביל זה כולנו הולכים לרופא. או לפסיכולוג. או לשיחות נפש עם חברים. הרי המשברים והמחלות שלנו תמיד ויראלים. חולפים, מתחלפים. התרופות זמניות, משככות כאב לפרק זמן מוגבל. מה שאנחנו באמת מחפשים, מה שאנחנו באמת צריכים, זה תחליפי דמעות. רק אלה יאפשרו לנו לפרוק, לשחרר, להאמין שהצלחנו להתחסן. אם לא הדבר האמיתי לפחות איזה תחליף זול בבקבוק שקוף. בדיוק בשביל זה אנחנו מבוטחים, בזכות זה אנחנו עוד מאמינים. נטיפי רגש מלאכותי ארוזים בפלסטיק.
זה חייב לעזור נגד הויראלי. מקסימום נחזור לביקורת, עוד חודש. נחליף במשהו אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה