עמוק מתחת לפני השטח, מערה חצובת חללים, רקומת צללים, בודדת בקרירותה. אין נפש בתוכה והזעקות מהדהדות מן הקירות, חוזרות אל מקורן ונשמעות שוב ושוב. יש שעדיין נשמעות קריאות עזרה שבקעו לפני שנים ארוכות ועודן מחפשות מזור. דפנות הסלע נראות חזקות אך מתפוררות הן גם בליטוף קל. החדרים הפנימיים מצומקים, דלי חמצן, מעוררי מחנק. דבר אינו צומח כאן או מתפתח. מדבר של שתיקה וצמאון מוות מצמיתים יובש של מחשבה. רמזים של קרן אור נכחדת מרקדים לעיתים מעל, שולחים אותות תקווה תמימים.
בחשכה, יצאו ממחבואם פרפרים ספקניים, סימני שאלה בכנפיהם. יתורו אחר אש וישובו מאוכזבים למחבוא. מעופם חסר המנוח יותיר טלטלה בחללי הגיר. יגזול שינה מיגעים.
אולי מי תהום חבויים שם מתחת לקרקע הסלע. יבטיחו חיים בתוך מבוכי הסלע. תחת ירח מלא ילמדו רגעי גאות ושפל. יציפו זרמי געגועים. ואולי בגינם כה חלקלקים הקירות. מפילים מטה את הכמהים להימלט.
איש לא יודע להסביר היכן מצויה היא או מדוע נחצבה. אך אתם חשים שהיא שם. כל עוד אתם חשים היא עוד שם. כל עוד אתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה