(1)
הוא נכנס בכבדות פנימה, פולט אדים ועייפות, ופונה אל דלפק העץ בכניסה. "כן?", היא מפנה לעברו רמזים לצינה שבחוץ. "אפשר נס?", הוא חוזר-בשאלה. "נס?, אין כאן נס", היא מאכזבת. "אין?", שואל - "אין, אין כאן נס", היא פוסקת ומעבירה עיניה ממנו. אך הבוקר, הוא נחוש שלא לוותר. "אז מה כן יש?", שואל. "יש הפוך". "הפוך?", "הפוך. יש הפוך". "מה זה אומר הפוך?", הוא מתחכם. ואני, בתור מאחוריו, משלים לבד את התשובה שלא שמע. הפוך, זה אומר שאל לך לבקש מאחרים נס. נסים זה לא דבר שמקבלים מזרים. המעוניין בהם, מוטב שימצא דרך לעשותם בעצמו. הזקוק להם, בל יתדפק על דלפקי מרום. ימצא כוחות שקטים בנפשו שירהיבו פלאים. ירומם רוחות קרות בלהט פנימי. "אז שיהיה הפוך", אנחנו מחליטים הבוקר. והיא בטעות חושבת שדיבר אליה, ורושמת את ההזמנה.
(2)
הבוקר הוא החליט להביט למעלה. לא הוציא את המכשיר הנייד מהכיס, לא בהה בקרקע, רק הניף אישוניו לשמיים וחיפש בשורה. חשרת העננים כבדה בשעה מוקדמת, וקרן אור אין. גם לא מציצה מבינות העצים, רק כלואה אי שם בערפילי עבים. מרחוק, ניצנים דהויים של קשת. מבשרים הבנות חדשות-ישנות על חוקי הטבע. אפשר להבין למה היא מופיעה רק בחורף, חשב בליבו. הרי בקיץ, קרני אור בכל פינה, מוטלות על הדרך. אך בחורף, דווקא כשמאיימת החשכה להשתלט, טוב להיזכר כי גם האור יכול להישבר לפעמים, להגיע בגוונים שונים, להפתיע ללא הודעה. זו דרכו של החורף לשרוד את עצמו, הניח, עת נחתה רגלו בשלולית של בוץ. זהו המחיר הנגבה מבוהי העננים, הסכים ופנה אל שביל הדשא. לפחות כשפוסעים על הנטוע, לא שוקעים, סימן לעצמו בסיפוק חוק טבע נוסף שנגלה אליו במקרה.
(3)
איש יוצא לאמצע הגשם באמצע הלילה. הוא יכול לחכות שיירגע, והוא מאיץ צעדיו. יש לו מטריה בתיק, והוא מותיר אותה שם. אנשים סביבו אפודי מעילים והוא הולך במכנסיים קצרות. קפוא בחוץ, ובאוזניות חום יולי-אוגוסט אז היה כבד מאוד. ובמקום להסתתר הוא מזנק לטיפות. מתחנן להירטב, להיחשף. במקום לברוח, הוא מסתער אל המבול, מבקש לטבוע. לא מחפש נס, לא ממתין לקשת. רק עוד קצת להירטב לפני שיגיע לתיבה שלו, שם בטח חם ונעים ויבש. אבל הוא לא מחפש נוח הערב. מעדיף לדמיין שהוא חי.
הוא נכנס בכבדות פנימה, פולט אדים ועייפות, ופונה אל דלפק העץ בכניסה. "כן?", היא מפנה לעברו רמזים לצינה שבחוץ. "אפשר נס?", הוא חוזר-בשאלה. "נס?, אין כאן נס", היא מאכזבת. "אין?", שואל - "אין, אין כאן נס", היא פוסקת ומעבירה עיניה ממנו. אך הבוקר, הוא נחוש שלא לוותר. "אז מה כן יש?", שואל. "יש הפוך". "הפוך?", "הפוך. יש הפוך". "מה זה אומר הפוך?", הוא מתחכם. ואני, בתור מאחוריו, משלים לבד את התשובה שלא שמע. הפוך, זה אומר שאל לך לבקש מאחרים נס. נסים זה לא דבר שמקבלים מזרים. המעוניין בהם, מוטב שימצא דרך לעשותם בעצמו. הזקוק להם, בל יתדפק על דלפקי מרום. ימצא כוחות שקטים בנפשו שירהיבו פלאים. ירומם רוחות קרות בלהט פנימי. "אז שיהיה הפוך", אנחנו מחליטים הבוקר. והיא בטעות חושבת שדיבר אליה, ורושמת את ההזמנה.
(2)
הבוקר הוא החליט להביט למעלה. לא הוציא את המכשיר הנייד מהכיס, לא בהה בקרקע, רק הניף אישוניו לשמיים וחיפש בשורה. חשרת העננים כבדה בשעה מוקדמת, וקרן אור אין. גם לא מציצה מבינות העצים, רק כלואה אי שם בערפילי עבים. מרחוק, ניצנים דהויים של קשת. מבשרים הבנות חדשות-ישנות על חוקי הטבע. אפשר להבין למה היא מופיעה רק בחורף, חשב בליבו. הרי בקיץ, קרני אור בכל פינה, מוטלות על הדרך. אך בחורף, דווקא כשמאיימת החשכה להשתלט, טוב להיזכר כי גם האור יכול להישבר לפעמים, להגיע בגוונים שונים, להפתיע ללא הודעה. זו דרכו של החורף לשרוד את עצמו, הניח, עת נחתה רגלו בשלולית של בוץ. זהו המחיר הנגבה מבוהי העננים, הסכים ופנה אל שביל הדשא. לפחות כשפוסעים על הנטוע, לא שוקעים, סימן לעצמו בסיפוק חוק טבע נוסף שנגלה אליו במקרה.
(3)
איש יוצא לאמצע הגשם באמצע הלילה. הוא יכול לחכות שיירגע, והוא מאיץ צעדיו. יש לו מטריה בתיק, והוא מותיר אותה שם. אנשים סביבו אפודי מעילים והוא הולך במכנסיים קצרות. קפוא בחוץ, ובאוזניות חום יולי-אוגוסט אז היה כבד מאוד. ובמקום להסתתר הוא מזנק לטיפות. מתחנן להירטב, להיחשף. במקום לברוח, הוא מסתער אל המבול, מבקש לטבוע. לא מחפש נס, לא ממתין לקשת. רק עוד קצת להירטב לפני שיגיע לתיבה שלו, שם בטח חם ונעים ויבש. אבל הוא לא מחפש נוח הערב. מעדיף לדמיין שהוא חי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה