מלכודת עכברים

רק עכברים מתרוצצים בתוך גלגל, הם מספרים לנו. לאנשים יש רגשות, משפחות. הם מגולגלים לכל היותר בתוך נייר עיתון. ומטיילים ויוצרים. שותלים, עוקרים, משנים. הם משרטטים מפות ורושמים עליהן קווי חיים. הם צובעים תמונות וממירים אותן למילים, ושוב מתרגמים. הם חורצי לשון ודין, רגישים למזג האוויר ולעצמם. הם חוצבים הרים, ואינם עכברים. רק עכברים מתרוצצים בתוך גלגל.

אבל גם אנשים מתרוצצים לפעמים בתוך גלגל. אפופים תפאורות חוזרות, חוויות מחזוריות. מדלגים בפזיזות בין נקודות ולא מתקדמים. מסתערים אל הקיים, חותרים למושג. כלואים באשליית תנועה הנובעת מזיעת אפם, ואינם מבחינים בקבעון הנוף. אין שתילים חדשים ביניהם, ורק רגליהם נטועות. מסתחררים סביב ציר קבוע, גם כשכבר חלוד וחורק. וכבר אין מבחינים בינם לבין המערכת, כי הפכו לברגים שחוקים. הם מזמזמים לעצמם שירים וחושבים שהם מרגישים. אבל גם אנשים מתרוצצים לפעמים בתוך גלגל.

אפשר לחשוב שזה נועז לרוץ מהר. שלהאיץ זה כוח, שלדחוף זה מרשים. ועצוב לדעת שרק כשכבר מאוחר מתגלה פאר ההאטה. קסמן של הערים הנבנות לאט. נצנוץ קרני השמש הנשברות בנחל זורם בעמק שמעבר לגלגל. שם אין עכברים. הם מפחדים מאוד מהמים. דווקא יודעים לשחות, לשמור את הראש מעל המים. אבל לא רוצים להשקיף על בבואתם. מעדיפים לשכוח, להדחיק, להתגלגל. להתבסס בנוחות בתוך טיעון מעגלי, להיכבל לעצמם. לא יאומן כי יגולגל. אפשר לחשוב שזה נועז לרוץ מהר.