סוף לסיפור

כל עוד אתה ער, ספר. ספר את הסיפור שצברת בחייך, מתחילתו. פרק אחר פרק, כל חיוך ושתיקה. האנשים הם אסופת סיפורים, שזורי חלומות וחיוכים. הבטחות גשמיות שטרם הוגשמו, תקוות ומסעות, דמיון ודמעות. רק קול אחד חוזר - כל עוד אתה ער, ולא משנה כמה בוער או חסר, המשך לספר.

ויש אומה אחת רחוקה, שם ירד הסיפור לחצי התורן. ואין עוד יודעים אם תחילתו יובילו לסופו, ונותרו רק אנשי האמצע החרדים לבאות. יבקשו הם למצוא את העת לאחוז את העט, ולשכתב את קו העלילה. יבחרו הקדמה אחרת לעלילתם, יתקנו טעות סופרים. אז אולי יתעוררו מחדש, יספרו עצמם במילים אחרות.

ואנחנו, מה הסיפור שלנו? האם גם אנחנו הלכנו לאיבוד בין הדפים? אולי הפכנו דמויות נבובות על פרשת דרכים, כשהפרשות פתוחות והפרקים דואבים, ולא נותר בנו עוד כוח לחכות לסוף, כי כבר שכחנו את ההתחלה. והספרים סגורים על המדף, יתומים ומאובקים. נותרנו גם אנו דפים לבנים, אילמי אותיות. ומה יקרה בסופינו?

כל עוד אתה ער, ספר. ברך על שיש בליבך סיפור לשתף, חוויות לחלוק, ניסים של רגעים, נפלאות של תבונה. לא משנה כמה בוער או חסר, המשך לספר. הודה לאל מדי בוקר על שנתן לך סיפור. ומדי ערב הוקר לו תודה על שמדי פעם מותיר הוא לך לשכוח. ובין זה לבין זה מתהלך אתה פרק-פרק, זוכר כי אתה הדמות הראשית בסיפור של חייך. ברצותך יהיה זה סיפור קצר או ארוך. במחי ידיך תערוך מהלכיו. בתעוזת דמיונך תהפוך אותו לשאינו נגמר. אתה, ורק אתה, תגדיר סוף לסיפור.